ביקורת ספר – פנין – גיבור נלעג, אציל נפש

פנין. ולדימיר נבוקוב. תירגם מאנגלית והוסיף הערות: אברהם יבין. אחרית דבר: נילי מירסקי.

את "פנין" קראתי שלוש פעמים. לראשונה, בגיל שש עשרה, בתרגומו (הראשון) של אברהם יבין, מצאתי את הספר מצחיק מאוד. בפעם השנייה, עשר שנים מאוחר יותר, עמדתי גם על הטרגיות שלו. רק בפעם השלישית, לאחר כמה שנות חיים באמריקה, שהות ברוסיה והיכרות עם משהו מאותה תרבות שבה גדל פנין ושאותה השאיר מאחוריו, הצלחתי לשער את גודל השבר בחייו של המהגר טימופיי פנין, אינטליגנט רוסי מפטרבורג שמצא מקלט בעיר קולג' קטנה בחוף המזרחי של ארצות הברית.

"פנין", שהתפרסם בזמנו בהמשכים ב"ניו יורקר", מורכב משבעה פרקים, תמונות מחיי המהגר פנין, שיחדיו מצטרפות לעלילה המגוללת את סיפור חייו מילדותו בפטרבורג, שנות גלותו בפאריס ועד לחייו הנוכחיים כמורה לרוסית מחוסר קביעות בקולג' אמריקאי קטן. כארבע שנים חולפות בין הפרק הראשון לשביעי, ובמרוצת העלילה סוטה המספר תכופות מרצף העלילה כדי לתאר מעשים שהיו בעברו הרחוק של פנין. כך, למשל, בפרק השני, כאשר מקבל פנין מברק מאשתו לשעבר, מסופר לנו על נישואיו לליזה, תלמידת רפואה המתמחה בפסיכיאטריה ומשוררת (שהמספר אינו מחמיץ אף לא הזדמנות אחת לשים ללעג הן את שיריה האומללים והן את מחקרה הפסיכואנליטי). ליזה, שנישאה לפנין בייאושה עקב אהבה נכזבת, לא היססה לעזוב אותו לטובת גבר אחר ולשוב אליו, בהריון מתקדם, רגע לפני הגירתו לאמריקה, רק כדי לזכות בוויזת הגירה ולהצטרף לאהובה, אבי בנה.

הסיפור מתמקד בתמונות, טווה אריג עשיר של פרטים בכל הנוגע לחיי הקולג', לעולמו של פנין, לעברו ולמכריו. דווקא פרטים הקשורים לשינויים בעלילה מסופרים לעתים, במתכוון, בקמצנות, ויש שעל הקורא כמעט ללקטם בין השורות. הפרק השלישי מסתיים עם שובה הביתה של איזבל, בתם הנשואה של בעלי הבית של פנין, שחדרה שהתפנה הושכר לו. בפרק הבא, שבו מגיע לביקור ויקטור, בנה של ליזה, מגלה הקורא שפנין העתיק בינתיים את מקום מגוריו לחדר שכור אצל שני אחים קשישים אקסצנטריים. הדבר אופייני לנבוקוב: הקורא שאליו הוא מכוון את יצירתו צריך להיות חרוץ, חד עין ובעל זיכרון מצוין. לשם מה לשרשר אירועים זה בזה לפי סדרם, ולהגישם לקורא בלא שיצטרך להתאמץ? לעומת זאת, אין נבוקוב חוסך בפרטים דווקא היכן שכביכול אין "עלילה". כמה משעשע, למשל, בפרק זה, תיאורו של פנין, הממהר לספרייה להחזיר כתב עת שהזמין קורא אחר, רק כדי לגלות שהוא הוא הקורא האחר, ששכח שהעותק נמצא כבר ברשותו!

מתחת לנלעגות השטחית של הופעתו והאנגלית המשעשעת שבפיו, פנין הוא אדם בעל אצילות נפש וטוב לב יוצאי דופן. הוא מסרב להלך רכיל על גירושי בתם של בעלי ביתו עם מכרה משותפת, ואינו מהסס להביע הסתייגות כאשר עמיתו ומיטיבו, פרופסור הייגן, מספר אנקדוטה בעלת גוון אנטישמי. יותר מכל ניכרת אצילותו של פנין ביחסו לליזה ולוויקטור בנה. ואולם רק קריאה זהירה ומדוקדקת מאירה פנים אלה של פנין.

קל מאוד – ובפח זה נפלתי אני עצמי בקריאה ראשונה – לראות ב"פנין" רומן משעשע על תלאותיו של אביר בעל דמות יגון. הקורא נחשף בעל כורחו ללעג לפנין – הן מצד המספר והן מצד עמיתים לקולג' – ועליו להעמיק ולראות מעבר לנקודת מבטם של אלה כדי לעמוד על טיבו של הגיבור ועל הטרגיות של העלילה, בדיוק כשם שעליו להרחיק מעבר לווידוי האהבה הלוהט של הומברט כדי לעמוד על נפשעותו ואכזריותו כלפי לוליטה.

כאילו כדי להעמיד את הקורא בניסיון מבליט נבוקוב את צדה הקומי של העלילה, הגובל כמעט בסלפסטיק: פנין, המדוכדך בגלל ניסיונו הכושל להתחבב על ויקטור באמצעות הספורט (נושא שהנער כלל אינו מתעניין בו), אץ למעלה להיפטר מהכדורגל שהכין לו כשי, ובשובו מחליק במדרגות ומשתטח על גבו. נבוקוב מותיר לקורא את הבחירה: להשתעשע מגולמניותו ומרוע מזלו של פנין, או להתעצב על כישלונו של הגבר חשוך הילדים להתיידד עם בנה של אהובתו.

הפרק השביעי, האחרון, מביא למרכז הבמה את דמות המספר, שצץ בפרק הראשון ומאז מתחבא כמספר כל יודע. דרכיהם של פנין ושל מספר זה הצטלבו פעמים אחדות בפטרבורג ובפאריס. המספר, מתברר, הוא לא אחר מאותו איש ספרות מבטיח, שנטישתו את ליזה הביאה לנישואיה עם פנין, ושכעת, בדיוק עם פיטוריו של פנין ממשרתו הזוטרה בשל צירוף מקרים ביש מזל, מוצעת לו עצמו משרה יוקרתית באותו קולג'. הפרטים שמנדב מספר זה על עצמו – משנת לידתו (1899) והרחוב שבו עמד ביתו בפטרבורג (מורסקיה) ועד הצלחתו באמריקה כסופר וכאקדמאי – תואמים בדיוק לאלה של ולדימיר נבוקוב. הוצאת עם עובד מספרת לנו, על גב הכריכה, שתולדותיו של פנין מסופרים מפי "ידיד" שלו שאינו אלא ולדימיר נבוקוב עצמו. ייתכן שנבוקוב היה מרוצה אילו ראה את גב הכריכה: אולי היה שמח לטמון עוד פח נוסף לקורא.

מי מציג את פנין כאדם אציל נפש, כאינטלקטואל דק הבחנה? מי מגלה אמפתיה לייסוריו, לגלותו, לאהבתו לליזה – המחבר נבוקוב, או הדמות נבוקוב, הלעגנית, האכזרית, שלא היססה להתעלל בליזה ולהציג לעיני כל את הצעת הנישואין שהציע לה פנין? מהיכן בקיאותו של המספר, שלא תראה עם פנין אלא פעמים ספורות בעשור האחרון, בכל נבכי חייו בקולג' שבו הוא מלמד?

"אחד מנציגי…", כך פותח נבוקוב את סיפורו "ענן, אגם, טירה". בסוף הסיפור מתברר ש"נציגיו" של נבוקוב אינם אלא הדמויות פרי עטו. המספר ב"פנין", כפנין עצמו, הוא נציג של נבוקוב. כאשר, בסוף הספר, מסתלק פנין המובס מהקולג' כדי שלא ייאלץ להיתקל ביריבו, מתגלה פתאום במלוא הבהירות גודל דמיונו וכישרונו של נבוקוב. הנציג פנין מתחמק במכוניתו ומפליג הלאה, החוצה מן הסיפור ומן העלילה, אל יעד לא ברור. נבוקוב, אגב, דאג היטב לנציגיו: בספרו הבא, "אש חיוורת", נזכר בדרך אגב פרופסור פנין, שקיבל משרת הוראה קבועה באחד הקולג'ים בחוף המזרחי.

תרגומו זה של אברהם יבין הוא חידוש של תרגומו המקורי, שראה אור בשנת 1977, ובו התוודעתי ליצירה בראשונה. משקראתי את הספר באנגלית הערכתי את גודל מעשה התרגום אף יותר. נדיר למצוא תרגומים כאלה, המצליחים להעביר את שפתה ואת רוחה של היצירה המקורית. מענגות מאוד המצאות התרגום המעבירות לעברית את ה"רוסיזמים" של פנין באנגלית. לאחר ביקורה של אשתו לשעבר מתייפח פנין באנגלית: ,I haf nofing left" "!nofing, ,nofing ובעברית: "כליום לא נשאר לי, כליום, כליום!". מופלא הדבר, איך השתמר פנין בעברית כאמיגרנט רוסי. כה טבעית נשמעת העברית-הרוסית שבפיו, ואי אפשר שלא להתפעל מבחירתו של המתרגם להאחיד את סגנונו הייחודי של פנין גם אם באנגלית, במקרה, לא היתה מקבילה מדויקת (כך, למשל, נזעק פנין, בעמ' 16: "אוטובוס שלי לקרמונה!", ובאנגלית "!My bus to Cremona" – ברוסית ישנם כינויי שייכות, אך לא כינויי יידוע: פנין יכול לומר משפט אנגלי תקין, אך בעברית הכרחי ממש שיטעה בה"א הידיעה!.

לרוב שבחים ראוי המתרגם גם על כך שלא נרתע מעברית גבוהה במפגיע, שתשקף את האלגנטיות והאידיומטיות של סגנונו האנגלי של נבוקוב. אודה על האמת: כששמעתי על התרגום המעודכן, חששתי מעט. ראשית, משום שלא רציתי להיפרד מהתרגום המקורי, היקר לי. שנית, משום שעצם המונח "עדכון" חשוד בעיני כשמדובר בתרגום. האם יעלה על דעתו של מישהו לשנות דבר מה בתרגומה של לאה גולדברג ל"מלחמה ושלום"? ובכלל, מה פירוש "עדכון"? כיול לפי "קצב המילניום השלישי"? תוספת מלות סלנג עדכניות, שבמהרה יאבד עליהן כלח? ואולם, בקוראי את התרגום המחודש, פגו חששותי. נראה שב-25 השנים האחרונות חלו שינויים במה שנחשב שפה גבוהה אך לא מעושה, ואותם ביקש, ככל הנראה, המתרגם לכלול כאן. רוב רובם של השינויים הם ברמת המלה, או צירוף המלים. כך, למשל, "גלידת הזבדה בטעם שנף" הפכה לגלידת שמנת (אף היא בטעם שנף, אף כי "וניל" אולי היה טבעי יותר בהקשר זה), עניבת ה"ארחי-פרחי" הפכה לעניבת פרחח, ואילו הכליות והדגים "מדכאי הלב" הם, בתרגום המחודש, משרים דיכאון. עדכון כזה, ממש כתרגומו המקורי של יבין, הוא תוספת חשובה לייצוג יצירת נבוקוב בעברית, ועל כך, מעל דפים אלה, אני מבקשת להודות לו.

(ניתן להשיג את הספר בספרית הקורא העברי)

פורסם בעיתון "הארץ"
מאיה ערד – ספרה של מאיה ערד "מקום אחר ועיר זרה" ראה אור בהוצאת חרגול