הזיברפה

תיאור

גבריאלה פוגל: הזברות, מעבירות את זמנן בנחת בין פרחים על הדשא, מנהלות חיים שיגרתיים של שינה, קימה, אכילת דשא, שיחות שיגרתיות על היום, ושוב שנת לילה. עולמן אפורורי בשחור ולבן. מעבר לדשא חיות ג'ירפות, שעולמן, כמו חייהן, צבעוני, מעניין ורב גוני. אחת הזברות מאסה בחיים השגרתיים של הזברות, והיא מחליטה להתקרב לחלקה של הג'ירפות. שם היא מגלה מציאות שונה לחלוטין מזו שהורגלה לה: צבעים ואפשרויות נפרשים לפניה. אך משפחתה מתנגדת מאד לשינוי שהיא רוצה לעשות בחייה.

מה מיוחד ב"זיברפה"?
ל"זיברפה" שני מסרים חינוכיים מאד חשובים לאדם הפרטי ולחברה:
מצד אחד מאד חשוב שהאדם (ילד או מבוגר), יהיה קשוב לאמת הפנימית שלו, למה שהוא רוצה לעשות בחייו, גם אם החברה מתנגדת לכך. מצד שני החברה צריכה לקבל את השונה, החוקר, האדם שחושב באופן אחר מהאחרים, ולא לצאת נגדו.
שני המסרים הללו, ועוד מסרים אחרים, כתובים בשפה עשירה, ובהומור, עם סוף מאד אופטימי.