פרסום אסופת טוריו של יאיר לפיד בספר "עומדים בטור" היא הזדמנות פז להושיבו הפעם בכורסת המרואיין ולשאול אותו מה באמת ישראלי בעיניו, מה נחוץ לכותב טורים ואיזו עצה יש לו למנהיגי המחאה החברתית.
(ניתן להשיג את הספר – "עומדים בטור" בספריית הקורא העברי)
הטורים של יאיר לפיד, המתפרסמים בעיתונות בכל שבוע כבר יותר מ-20 שנה וקובצו עכשיו בספר "שוב עומדים בטור" (ידיעות ספרים), הם מרקחת מדודה היטב של תלונות וסנטימנטים: הם כתובים מצחיק, כל אחד יכול למצוא בהם משהו להזדהות אתו, ובעיקר, לטוב ולרע, הם מספרים היטב את סיפורה של הבורגנות הישראלית שאוהבת את דרך האמצע. אז עד שיתפנה לכתוב את המותחן הבא שלו, שלדבריו כבר מדגדג לו באצבעות, הוא משיב על כמה שאלות אישיות, ומוסיף עוד מלה אחת קטנה על פוליטיקה.
מה זה בשבילך להיות ישראלי?
"לחשוב שזו זכותי להגיד עלינו דברים איומים ונוראים, אבל להתרגז נורא כשמישהו זר אומר אפילו חצי מזה… רגע, אני עוצר, יש לי כנראה את המצבור הכי גדול בארץ של משפטי "להיות ישראלי זה…" אבל אני רוצה לא להשתמש בהם הפעם. האמת היא שאני ישראלי פשוט כי איני יכול אחרת. ניסיתי לגור בחו"ל, בתנאים ממש ממש טובים, וסבלתי מכל רגע. אני ישראלי כי אני לא יודע לא להיות ישראלי".
מה התכונה הכי דומיננטית שלך?
"אני חרוץ. השיטה שלי היא לא לכבות מנוע. אם אני צריך לכתוב מאמר ואז מייל, אני כותב מאמר ואז מייל. כמו שאומרות הפולניות, אני כבר אנוח בקבר. בעיני יש לזה יתרון נוסף: הכלי נשאר מכוון. כותבים אינם שונים בהרבה מפסנתרנים קלאסיים, או ציירים. ככל שאתה מתאמן יותר, השליטה שלך בכלי המקצועי משתפרת".
איזה סופר היית מזמין לכוס קפה ומדוע?
"את גאי טאליס, ממציא הניו-ג'ורנליזם והאיש שהעלים את הגבול שבין הכתיבה המגזינית לספרות הקאנונית. מלבד ההשפעה העצומה שלו על דורות של עיתונאים, הוא גם מבין גדול באיגרוף והייתי רוצה לשאול אותו על החודשיים שהוא בילה עם פלויד פטרסון אחרי ההפסד למוחמד עלי. למי שלא הבין מלה – בגלל זה אני רוצה להזמין אותו לקפה ולא אתכם".
במאמרך "מרד העבדים" מהקיץ האחרון הבעת תמיכה במחאה החברתית. כיצד היית ממליץ למנהיגי המאבק לנהוג כעת?
"ההמלצה הכי גדולה שלי אליהם היא דווקא לא ערכית – הערכים שלהם הם הערכים שלי – אלא סגנונית. המחאה של הקיץ היתה המחאה המנומסת ביותר בתולדות המדינה, וזה היה כוחה הגדול. נדמה לי שלהפגנה האחרונה אנשים לא באו לא בגלל סיבות אידיאולוגיות, אלא דווקא מסיבות של סגנון, או יותר נכון בגלל היעדרו: הם לא רצו להיות מזוהים עם גסות רוח וצווחנות".
איזה פוליטיקאי ישראלי היית רוצה לראיין ומה היית שואל אותו?
"אין פוליטיקאי ישראלי חי שלא ראיינתי כבר פעמיים, כך שאני מניח שהתשובה היא שהייתי שמח לראיין שני מתים: דוד בן-גוריון ומנחם בגין. אני מצטער שהחמצתי אותם גם בגלל עוצמת אישיותם והביוגרפיות המורכבות שלהם, וגם בגלל שהם היו אנשים רב-ממדיים, עם חולשות ופגמים שאפשר לדבר עליהם בלי שתרגיש שאתה שומע תשובות שתוכנתו בידי יח"צנים ויועצי תקשורת מתוחכמים מדי".
הטור ב"ידיעות אחרונות"
לפיד היה בעל טור שבועי קבוע במוסף סוף השבוע של "ידיעות אחרונות", "7 ימים". בטור זה, כתב לפיד על מגוון נושאים, ונגע בענייני זהות, תקינות שלטונית, ונושאים חברתיים, תוך שהוא מציג השקפת עולם ליברלית. המאייר הקבוע של הטור היה יזהר כהן. לקט מטוריו של לפיד הופיע בספר "עומדים בטור", שיצא לאור בשנת 2005. לקט נוסף, בשם "שוב עומדים בטור", יצא לאור בשנת 2011. בין שלל טוריו שזכו להד ציבורי:
ב-16 בנובמבר 2007, עם ההכרזה על מיזם "עם הספר" של "הוצאת ידיעות אחרונות", פרסם לפיד טור בן שלושה עמודים על הסדרה המתוכננת, שלה שותפים העיתון המעסיק אותו, המו"ל שבו יוצאים לאור ספריו, והבנק שאותו הוא מפרסם. לפיד ציין "העובדה שאני כותב עליו היא הפרה ברורה של שבעה-שמונה כללי אתיקה עיתונאית" והסביר "אף אחד לא דרש ממני לכתוב עליו, הוא רק הוצג בפניי ומיד התנדבתי לשווק אותו". באופן חריג פורסם טור זה גם באתר ynet.
ב-6 ביוני 2008, חמישה ימים לאחר הלווייתו של אביו, יוסף לפיד, פרסם לפיד טור ובו תיאור מפורט ואף אינטימי של ימיו האחרונים של אביו.
ב-13 בינואר 2012 פרסם לפיד טור בו פירט את משנתו והסביר מדוע החליט לעזוב את הכיסא של
מגיש התוכנית "אולפן שישי" בחברת החדשות של ערוץ 2.
הוא העלה לסדר היום הציבורי את השאלה "איפה הכסף?", והגדיר את עצמו כנציג מעמד הביניים: "מדוע דווקא המעמד היצרני, משלם המסים, ממלא החובות, עושה המילואים, המחזיק על גבו את כל המדינה, אינו רואה את הכסף?", כתב. הוא הוסיף והאשים את המנגנונים הממשלתיים הבזבזניים והסחטנות הפוליטית שהובילו למחאת האוהלים ב-2011.
בעקבות טור שכתב ב-2006, נתבע לפיד על ידי חננאל דיין בגין הוצאת דיבה והפרת חוק הגנת הפרטיות.
בית משפט השלום בירושלים חייב את לפיד ו"ידיעות אחרונות" לשלם לדיין 12 אלף ש"ח. בערעור שהגישו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי בירושלים התקבלה עמדתם של לפיד ו"ידיעות אחרונות", כך שתביעתו של דיין נדחתה ובוטלו החיובים הכספיים שהושתו על ידי בית משפט השלום. בקשת רשות ערעור שהגיש דיין לבית המשפט העליון נדחתה.
ב-2008 כתב בטורו בעיתון כי הוא נוהג לפקוד בית כנסת רפורמי.
יוצר
בשנת 1986 עבד כמפיק ועורך סרטים בהוליווד. שנים לאחר מכן, כתב שתי סדרות טלוויזיה: הסדרה לנוער "החופש האחרון" ששודרה בערוץ הראשון בשנת 1989 וסדרת הדרמה "חדר מלחמה", ששודרה בערוץ 2 בשנת 2005.
כתב אחד עשר ספרים, בהם ספרי המתח "הראש הכפול", "החידה השישית", "האשה השנייה", הרומן "שקיעה במוסקבה" והביוגרפיה של אביו "זכרונות אחרי מותי: סיפורו של יוסף (טומי) לפיד". כמו כן כתב לפיד את הפזמונים למחזמר "מלך היהודים" שנכתב על ידי הסופרת דבורה עומר. כן כתב לפיד את המחזה "הגיל הנכון לאהבה", אשר הוצג בתיאטרון הקאמרי בבימויו של רוני פינקוביץ'. בנוסף עסק לפיד בכתיבת שירים כאשר הוא מתמקד בשירתו בעיקר בנושאי זוגיות והחברה הישראלית. לפחות 22 משיריו הולחנו, כאשר 17 מתוכם הולחנו על ידי חברו רמי קלינשטיין. מרבית שיריו בוצעו על ידי רמי קלנשטיין וריטה. שיריו הבולטים כוללים את השירים "לבכות", "שיר אהובת הספן" (בביצועה של ריטה) ו"גרה בשינקין" (בביצועה של להקת מנגו). השיר שתרגם הוא שירו של בוב דילן "צעיר לנצח" שהולחן על ידי רמי קלינשטיין.
לפיד גם הופיע עם קלינשטיין במופע של הגיגים ושירים.
חלק מהכתבה פורסם בעיתון הארץ
