אישיותו של אלוהים

מראשיתה נאלצה המחשבה הדתית להתגבר על המכשול שהציבו לה ביטויי הגשמת האל המצויים במקרא לרוב.
עבור ספקנים ומבקרי דת גשמיותו של האל המקראי שימשה כדוגמת מופת לאבסורד שבאמונה.

בספר שלפנינו מסיט יוחנן מופס, אחד מגדולי מחקר המקרא של זמננו, את תשומת הלב משאלת גופניותו של האל להיבט משמעותי הרבה יותר של האנתרופומורפיזם המקרא: אישיותו של האל על מורכבותה ושלל הרגשות בהם היא מובעת. מופס מראה שאישיות זו אינה ניתנת כלל להבנה מחוץ למערכת יחסיו האוהבת והסבוכה עם עמו, עם ישראל. הוא פורש בפנינו מסגרת סוחפת לקריאה רגישה במקרא, שמצליחה לחמוק מן המכשלות שבניגודים הקלאסיים שבין הפשט באנתרופומורפי לקריאה האלגורית, בין המיתי לפילוסופי ובין הפואטי לתיאורי. מתוך קריאה זו עולה דמותו של האל כבעל אישיות מלאה חיים, מעורבת בעולם וחותרת לקשר עם בני אנוש. בכך היא בולטת בשונותה משאר אלי המזרח הקדמון, ומאפשרת לנו פתח להבנת עולם הדמיון והמחשבה של מחברי המקרא.

ד"ר יוחנן מופס לימד במשך יותר מארבעים שנה ב-( JTS (Jewish Theological Seminary of America ופרסם מאמרים רבים במקרא, לשונות שמיות, היסטוריה של המזרח הקדמון ומחשבה יהודית. ספרו הקודם שפורסם בעברית הוא אהבה ושמחה; חוק, לשון ודת במקרא ובספרות חז"ל (הוצאת מאגנס תשס"ב)