הספר מתאר את נוכחותה של האהבה בתקופת השואה – בניגוד לאומללות – אהבת נפש של הורים לילדיהם, של אחים ושל זוגות. אהבת נפש של אנשים שראו ועברו הכול, ועדין מסוגלים לאהוב כך.
לפי עורכו, חוקר הסיפורת פרופ' יגאל שוורץ, כשאפלפלד כותב על היהודים באירופה בין שתי מלחמות העולם הוא בעצם כותב עלינו: "אפלפלד כותב על החילונים, תלושים – בני מהגרים. גיבוריו הם מודרניים ובינלאומיים בתלישות שלהם. הם חסרי בית וחסרי זהות ושורשים כך שהעולם כולו הוא ביתם. התלישות בספריו היא מצב קיומי שהשואה היא רק סיבה ורקע לו. לכן לקוראים ברחבי העולם קל להזדהות איתם.
חדשות לבקרים הוא זוכה לאותות ופרסים ממדינות שונות, כתבים מכל העולם מבקרים בביתו, וכנסים לכבודו נערכים במקומות שונים. למשל: לפני כחודש התקיים כנס גדול בגרמניה על כתביהם של אפלפלד ופרויד – מארגני הכנס גילו שמטופלים גרמנים רבים מעלים את ספריו של אפלפלד בטיפול כדרך התמודדות עם זיכרונות הילדות (שכנים, חברי ילדות ואפילו בעלים ונשים יהודים שנעלמו). באפריל 2012 יתקיים כנס לכבודו בפריז (סופרים צרפתים צעירים מושפעים במיוחד מהכתיבה שלו). לפני כמה חודשים התקיים כנס בסטנפורד, ובמאי 2012 יתקיים כנס בארץ.
What others are saying
There are no contributions yet.