ראש השנה תש"ע. בית המלון עומד נטוש. עדיין מתגורר בו אותו דייר שכבר הזכרתי, אבל רוב האגפים נאטמו בבלוקים אפורים. יונים מקננות על הגג שהתקפל כמו נייר. יש בנתניה פֶּה גדול, חסַר צורה, והוא אוכל את הקומות ואת החדרים. אתמול שאלתי את אבי אם יש לו תצלומים ישנים של המלון, משנות השלושים והארבעים, כדי שאוכל לראות איך הוא היה אז, בשנים הראשונות. הוא הסתכל בי ואמר, "בשביל מה אתה צריך תמונות ישנות? גש וצלֵם שם עוד היום. אני אפתח לך. דבר לא השתנה. הכול נראֶה בדיוק כמו שהיה".

גיבור ספרו החדש של דרור בורשטיין, נתניה, הוא דרור בורשטיין עצמו. במשך שבועות
אחדים הוא מנסה להעלות על הכתב פרקים מעברו כילד בנתניה, מחיי סבו ומבית המלון שהיה בבעלות משפחתו במרכז העיר, תוך שהוא קורא בספרות מדעית סיפורים על ראשית היקום, על התפתחותו ועל השמדתו הצפויה. התוצאה היא מונולוג קדחתני השוזר זיכרון ובדיה, ומשלב אותם במעין ביוגרפיה מרוסקת של כדור הארץ.