"תּוֹשָׁבֵי אַרְבַּעַת הַכְּפָרִים
הֵבִינוּ שֶׁאֵין לָתֵת לַדְּבָרִים
לְהִמָּשֵׁךְ כָּךְ, כִּי מַצַּב הָעִנְיָנִים
בֶּאֱמֶת עַל הַפָּנִים.
לְפִיכָךְ הֶחְלִיטוּ לְכַנֵּס מוֹעָצָה,
כְּדֵי לָדוּן בַּמַּצָּב וּלְטַכֵּס עֵצָה.

הַדִּיּוּנִים בַּמּוֹעָצָה הָיוּ סוֹעֲרִים,
כִּי הַנּוֹשְׂאִים שֶׁעָמְדוּ עַל הַפֶּרֶק הָיוּ בֶּאֱמֶת בּוֹעֲרִים.
רָאָה זֹאת אִישׁ זָקֵן, חָכָם וְעַתִּיר נִסָּיוֹן,
וְאָמַר: 'חֲבֵרִים, לָמָּה לָכֶם לָרִיב? לִי יֵשׁ רַעְיוֹן!'
בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִשְׂתָּרֵר בָּאֲסֵפָה שֶׁקֶט מָתוּחַ,
וְהַזָּקֵן עָלָה לַבָּמָה וְנָאַם בְּקוֹל יַצִּיב וּבָטוּחַ:
'אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַכְּפָרִים
יִתְרֹם מַשֶּׁהוּ לִשְׁלֹשֶׁת הָאֲחֵרִים,
כָּךְ שֶׁבַּסּוֹף כֻּלָּם יֵצְאוּ נִשְׂכָּרִים.