מעטים יערערו על התיזה שאותה מתמצת דן בן אמוץ בעצם השם המתנוסס בחוצפה בכתב רש"י על ספרו, אך האומנם יש צורך בכל כך הרבה דוגמאות של משגלים שונים ומשונים (תוך רכיבה על סוס; בתא של קרון רכבת; על קברו של שייח' אבו – תור; בבית חולים; עם שתי לסביות; בבית מרחץ; באמצע הרחוב ביום גשם; עם קטינות ועם זקנות; במסיבת סמים ובקולנוע) כדי לחזק את הטיעון המובן מאליו ש"זיונים זה לא הכל"?
לאחר קריאת 500 העמודים בנשימה עצורה וב"מכה אחת" מתגנב לליבו של הקורא החשד שהוא פותה ונילכד – באמצעות סיפורי אלף לילה ולילה אירוטיים, בחדר המיטות רק כדי שהמחבר יוכל להשמיע שם באוזניו את דעותיו הנועזות בתחומים קונטרוברסליים כגון: סמים, חוק ומשפט, אסטטיקה, חינוך, פוליטיקה, חברה, דת, וכל המקובל והבלתי מקובל בתחום המין.

ביקורת ספר: זיונים זה לא הכל – דן בן אמוץ