סערה בכוס תה: אשכול נבו רדוד אך מהנה בספרו החדש ״שלוש קומות״
אנשי הספר – אברהם אייזן
הציפייה ששלושת הסיפורים יתלכדו לכדי סיפור פסיפסי אחד מתבדה; כל סיפור עומד בפני עצמו כיחידה עצמאית, אך גם בתוך קו העלילה הפרטי שלו לא חל שינוי ראוי לציון בדמויות, שנשארות שטוחות. הקריצות המשולבות בהם לשיטתו הפסיכואנליטית של פרויד רק מדגישות את רדידותו של הספר – ליקויים שמזכירים ספרים אחרים של נבו, כמו "צימר בגבעתיים" ו"ארבעה בתים וגעגוע", שלא מצליחים להתרומם מעבר לתיאור שטחי של היחסים הבין-אישיים בקרב אנשי הבורגנות.
יחד עם זאת, רדידותה של העלילה וחד הממדיות של הדמויות אינן פוגעות בהנאת ..הקריאה, הממשיכה להיות קולחת ומהנה.
לקראת המשך ביקורת, לחצו…
"שלוש קומות": חורבן הבית
יפתח אשכנזי – Mako
בספרו החדש, "שלוש קומות", נבו לוקח נבו את אותה התכונה שכה מזוהה עמו והופך אותה על פיה. גם הספר הזה עוסק בבית, אבל הבית הזה הוא מקום לא חמים ולא נעים. זה מהלך אמיץ, שבכוחו להכריע את הוויכוח לגבי נבו. לדעתי, הוא מקבע את עמדתו של נבו כסופר משמעותי.
איך קורה המהפך הזה? ראשית, ב"שלוש קומות" יש שלושה סיפורי וידוי, שבמבט ראשון נראים גם הם כמו סיפורים מהסוג הישראלי והלא מאיים שזוהה עם נבו. הסיפור הראשון הוא וידוי של אב צעיר שנתקל בבעיות מול אשתו בכל הקשור לגידול בנותיהם. הוא נקרע בין הרצון להיות בעל טוב ואב טוב, שאוהב באותה המידה את כל בנותיו, לבין שני יצרים שמאיימים על הרצון הזה: יצר מיני כלפי בת השכנים, ויצר מגונן ואלים כלפי מי שמאיים על הבת החביבה עליו. כמיטב המסורת הנעימה, וידוי זה נמסר על ידי הגבר בסלנג ישראלי, שנבו מפליא לחקות, …לסופר שהוא חבר שלו מהמילואים.
לקראת המשך ביקורת, לחצו…
אל הפינות החשוכות: "שלוש קומות" של אשכול נבו מציג עוד מהרומנטיקה האורבנית שהוא מצטיין בה
וואלה – נמרוד עופרן
בחלק השלישי של ספרו החדש של אשכול נבו מספרת דבורה, אלמנה בת 66, על חלום שהיה לה – חלום שעוסק במודל הנפש של פרויד: "בקומה הראשונה שוכנים כל הדחפים והיצרים שלנו, ה'איד'. בקומה האמצעית מתגורר לו ה'אני', שמנסה לגשר בין מה שמתחשק לנו לעשות לבין המציאות. ובקומה העליונה, השלישית, מתגורר הוד רוממותו 'האני העליון', שקורא אותנו לסדר בפנים חמורות סבר ותובע מאיתנו להביא בחשבון את ההשפעה של המעשים שלנו על החברה"….
לקראת המשך ביקורת, לחצו…
