מניו יורק ובחזרה, געגוע לילד /שושנה ויג

הסופרת, משוררת שושנה ויג  פירסמה סיפור באתר "בכיוון הרוח" לאחר חוויותיה בביקורה האחרון בניו יורק.

במסגרת ביקור זה שוש הקדישה מזמנה היקר והנחתה מפגש ספרותי שאנו ארגנו כחלק מסדרת המפגשים –

"עברית בכיף".

מניו יורק ובחזרה, געגוע לילד /שושנה ויג

בחדר של אוונס תומפסון מיטה ברוחב של מטר וארבעים, ספריה, ספה קטנה פרחונית, ארון בגדים קטן, ארונות

מטבח וגם כיריים חשמליים. באותה דירה גם מקלחת גם אופניים. גם קסדה לאופניים. על הקירות עבודות אמנות. אחת מהן שלט ענק עשוי קנווס מעל למיטה של מיסטר תומפסון ״ברור, אני כותב רומן.״. על הקיר ממול מודבק קולאז' המציג בנייני ענק. העיר ניו יורק עשויה מקרטון. בין המבנים מקרטון מודבקים גיבורי העל האמריקנים 'סופרמן', 'אשת החתול'. ככה ניו יורק מקבלת את פני נשקפת מציור שלקוח מסרט קרטוּן. והמבנים מחוץ לדירה הקטנה מציצים בחלוני. כוננית קטנה לספרים בשפה האנגלית. כוננית נוספת צמודה לעבודת האמנות של גורדי השחקים, וגם ספה צבעונית מסתירים את הקירות. אני מנסה לקרוא בספרים של האדון תומפסון ולא מצליחה לפענח משפט באנגלית. על הדופן הפנימית של דלת ארון הבגדים מודבק מכתב. איני מחליטה האם הגברת עדיין מאוהבת באדון תומפסון האם היא חברה לשעבר או סתם חברה בהווה. מישהי השאירה מכתב על הדלת וציירה שרבוט בלתי מובן, מיהו האדון תומפסון, שמשאירים לו מכתבים.

בחדר של מר תומפסון מיטה גבוהה מאוד, שני מזרנים עליה שניצבת על רגליים תותבות. הישיבה אינה נוחה ואני מתאפרת בישיבה על אחד משני הכיסאות שבחדר. שניהם מעץ אחד אדום ואחד לבן. כיסא אחד מסתובב וכיסא אחד יציב. לא, אין פינת אוכל, מול הספה פינת טלוויזיה. וגם מתחת למיטה המוגבהת מחסן שאין אפשרות לבדוק מה חבוי שם. אלה החפצים של האדון תומפסון. כששוכבים על המיטה של אוונס חושבים על כל הקודמים ועל כל הבאים שילונו כאן בעקבותינו.

שכרנו חדר קטן עם כל מה שצריך בברוקלין. בבניין דיור מוגן במרכז העיר. רחוב אחד חותך רחוב שני, דרכים מצטלבות כל הזמן גם הרכבת התחתית עוברת שם בתחנת הויט שמרהורן סטריט, קווים שונים מקצות העיר נפגשים ונפרדים. אני מתקשה לבטא את שם הרחוב, לכן אני רושמת על פתק את שם הרחוב לבל אשכח לאן לחזור. המכבסה יקרה ברחוב שלנו. לקחו מאתנו 19 דולר לכביסה של 12 קילו. לפני שלושה ימים כיבסנו ב 14 דולר. בינתיים ביקרנו בחנויות. איזה מרוץ מטורף למלא את משאלות לבם של הילדים והנכדים. משהו שאין לו הסבר. לא מיציתי את תאוות הקניות המטורפת. קנאה כשאני רואה שקית קניות שאינה שלי. שבועיים של מסע שופינג, השומרים בקבלה ראו ממני יותר שקיות קניות מכל דייר אחר בבניין. ליד הבניין עמדו הומלסים מדי יום. לפעמים יצאו ממעלית הבניין יחד עמי אנשים שהחזיקו ביד קופסת פלסטיק לקיבוץ נדבות.

כששכבתי על המיטה של אוונס תומפסון בכיסוי המיטה הסגול, תהיתי מי זה האדון הזה? המצאתי בחלומות שלי שהאדון תומפסון עשה לחברה שלי תינוק והוא גדל אצלה. אנחנו כבר לא בקשר ואין לי מושג מה נכון מכל זה. כשאני יוצאת לרחוב אני רואה אנשים שחורים ברחובות. הם חיים כאן ללא חששות. שחרורם לפני שנים רבות היה מוצלח הם עונים בחביבות ומנסים למכור לי מיני חומרים שגם אני ארגיש טוב. איש עם תופים ענקיים מוכר קטורת כל יום בפינת הרחוב ליד החנות לבגדי יד שנייה וגם ליד חנות הנזקקים. במעלית עולים אתנו שיכורים וגם הומלסים, לפעמים פגשתי נשים הגונות כמוני. אתמול הופעלה אזעקה מפני שריפה בבניין שלנו והוזנקה מחלקה עצומה של מכבי אש. בקומה השביעית ליד הדירה שלנו גרים שחורים. כשלא ידעתי היכן פח האשפה של הקומה אחד השכנים נטל ממני את השקית ורץ עמה לאורך המסדרון הארוך עד לפינה, פנה שמאלה ונעלם. הלכתי בעקבותיו כדי שאדע היכן פח האשפה של הקומה שלנו. בפעם אחרת כשראה אותי יוצאת עם שקית האשפה ועברתי ליד חדרו ביקש לשאת את אשפתי ואני ויתרתי על התענוג והשלכתי אותה בעצמי לחדר האשפה בסמטת הקומה. כל יום השארתי בחדר ההוא שקיות קניות, וכששבתי עם שקיות האשפה הן נעלמו ופחי האשפה תמיד ריקים ונקיים.

כמעט שכחתי למה באתי לכאן כך בסוף נובמבר להסתובב עטופה במעיל פוך, צעיף וכובע. הילד הזכיר לי כל יום שבאתי לבקר אותו. נשארו לנו כמה ימים של פגישות בתחנות רכבת בתחתית, במסעדות, בחנויות, לא יכולתי להכניס אותו לחדרי זה היה חדר בבניין מוגן אני הייתי האורחת של האדון תומפסון שלא ראיתי, הוא השאיר לנו את דלת הדירה פתוחה ואת המפתח תלה על מתלה בחדר האמבטיה כשעזבתי לא נעלתי את הדירה ותליתי בדיוק כמוהו את המפח על המתלה בחדר האמבטיה. איני מכניסה אורחים לדירה שלנו היא לא באמת שלנו. זה לא מלון, זה הבית של האדון תומפסון והאדון לא בבית, הוא מחוץ לעיר, נסע למקסיקו. אני לא יודעת אם הוא שחור או לבן. לא יודעת מי היה כאן לפנינו. עכשיו אנחנו כאן מתחלקים בדירה של מישהו שלא פגשנו ולא נפגוש.

כשאני טסה הביתה, כשהמטוס באוויר אני רוצה לבכות כי אני מבינה שאפשר לאבד ילד בכל מיני דרכים. כל אחד בדרך אחרת עובר לעולמו. אחד גר במרחק נסיעה ואחד גר במרחק טיסה. אני מבינה שדמעות לא יעזרו לי. הדרך המתארכת מנחמת אותי ומעניקה לי נקודת מבט שלא תהיה לי כשאנחת. אפשר באוויר לראות את מה שאי אפשר לראות כשאנחנו על האדמה. הטייס מדליק מדי פעם את נוריות חגורות הבטיחות של המושבים ופוקד עלינו לחגור ואנו נחגרים בפקודה. לאורך טיסה הטרנסאטלנטית צריך להדק חגורות כל פעם מחדש. כך אני צריכה לומר לעצמי. תבדקי את החגורה תמריאי הכי רחוק שאת יכולה. תלמדי לשחרר את כל מה שאת לא חייבת לידך. נזכרתי בכמה ימים של לבד מתוך בחירה, עכשיו הילד שלי רוצה לחיות באמריקה כשאני באוויר אני קולטת שוב כמו שקלטתי על הקרקע את החיים שאינם מזהירים. החדר הקטן שאין בו פינת אוכל את שולחן הכתיבה שהוא מדף על הקיר. את הטלוויזיה שאין שם אלא את מסכי המחשב, את השמיכה הירוקה והפרוזדור הארוך שמוביל אל המטבח. אני מריחה את ריח הגז שנדף מן הבית הישן. כמה אנשים גרו שם לפני כן בקרבת ביתו של הרבי מלובביץ׳ ואני מבינה ששם דווקא בין הקהילה הדתית יכולתי למצוא חכמה בינה ודעת, לו רק מצאתי מישהו שהיה מספיק מאמין.

ביקרתי בקברו של הרב. את הפתקים שכתבתי שם קראתי אחרי פרקי תהלים ואחר כך קרעתי את הפתקים. והקולות היו קולות של קריעה לכל אורך התפילה. ובאותו מעמד עמדה התרגשות והתרוממות רוח. מי מחליט מתי הקדושה יורדת לעולם, מתי אנו מאמינים והאם אנו חייבים להאמין במישהו או במשהו.

לא ידעתי מה לבקש כשנסענו לקבר הרבי מלובביץ׳ תהיתי מדוע רבקה ביקשה לקחת אותי והתאמצה כל כך ביום שהייתה לה שמחה בביתה. איזה מעשה אצילי לפנות את זמנה ולקחת אותי לאן שהיא לקחה. אישה שלא הכרתי יום קודם ותוך שניות התחברנו. זה היה משהו בי שביקש להתחבר שביקש לחוות את החוויה הזאת של חכמה בינה ודעת. והנה כשירד גשם הצטופפנו בבית הקברות מתחת למטריה שקניתי באותו בוקר בארבעה דולר.

זהו שאגיע לקראת השבת. אני רוצה לשמור שבת. אני רוצה שמחה. אני רוצה בינה. אני רוצה … הלוואי

גַּעְגּוּעַ הוּא מֶרְחַק

גַּעְגּוּעַ הוּא הַמַּסָּע בֵּין שָׁמַיִם לְאֶרֶץ

גַּעְגּוּעַ הוּא בְּחִירָה בֵּין מְקוֹמוֹת

גַּעְגּוּעַ הוּא דִּמְעָה שֶׁאֵינָהּ נוֹשֶׁרֶת

גַּעְגּוּעַ הוּא צְמִיחַת הָעֲנָנִים

חַלּוֹת שֶׁל שַׁבָּת שֶׁאֵינָן מֻנָּחוֹת עַל שֻׁלְחָן

גַּעְגּוּעַ הוּא הָרִיק שֶׁנּוֹצַר בְּרֶגַע שֶׁל מֶרְחָק

גַּעְגּוּעַ הוּא הַחֶנֶק שֶׁנּוֹצַר בְּרֶגַע הַיְּדִיעָה

שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה גַּעְגּוּעַ

אֵין מִפְגָּשׁ שֶׁיְּהַדֵּק

גַּעְגּוּעַ הוּא הָרֶגֶשׁ

שֶׁצּוֹמֵחַ לְלֹא פְּרִידָה

כָּךְ סְתָם חוֹנֵק אוֹתְךְ

מִדְּאָגָה