ביקורת ספר: על היופי / זיידי סמית

זיידי סמית

אחרי "סוחר החתימות" הלא מוצלח, הרומן השלישי של זיידי סמית, "על היופי", מציב אותה בשורה הראשונה של דור הצעירים בספרות האנגלו-אמריקנית.
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

תוצאת תמונה עבור זיידי סמית על היופירוצו לקרוא. אם אהבתם את "שיניים לבנות", גם אם לא אהבתם את "סוחר החתימות" ויומרותיו הפוסט-מודרניסטיות. "על היופי", הרומן השלישי של זיידי סמית, מציב אותה בשורה הראשונה של דור הצעירים בספרות האנגלו-אמריקנית, אבל זה פחות חשוב מן ההנאה העצומה שצפויה למטיילים במשעולי הספר הזה.

המסע מתחיל בוולינגטון הבדיונית, פרבר אוניברסיטאי סמוך לבוסטון, שם מתגוררת משפחתו של הווארד בלזי, אקדמאי מוכה-ז'רגון, מומחה לרמברדנט שמתעב את נושאו ורואה בו יוצר בינוני, ולמרות שהוא מחזיק בכל דעה "נכונה" אפשרית באקדמיה, הוא לא מצליח לכתוב את הספר שיסביר מדוע רמברנדט איננו גאון. במקום ההצלחה, הוא מפתח תיעוב הולך וגובר כלפי מונטי קיפס, אקדמאי לונדוני יליד טרינידד, שמחזיק בכל הדעות הלא-נכונות (מתנגד לאפליה מתקנת, שמרן, דתי, קפיטליסט) ומצליח להשחיל את ספרו-שלו על רמברנדט, המלא קלישאות, לרשימת רבי המכר.

היריבות האישית, האידאולוגית והאתנית (הווארד לבן, מונטי שחור) הופכת לסיבוך של ממש בתחילת הדברים, כשבנו של הווארד בוחר להיות המתמחה של קיפס דווקא, לגור בביתו ולהתאהב בבתו.

עוצמה נדירה של אהבה
אהבתה הספרותית הראשונה של סמית' היתה הסופר א.מ. פורסטר, ו"על היופי" נפתח במחווה ענקית ל"אחוזת הווארד": ב-1910, השנה שבה ראה ספרו של פורסטר אור, טרם המציאו את האי-מייל, והפתיחה שם היא חליפת מכתבים עקב אי הבנה הקשורה להתאהבות של צעירים ממשפחות יריבות: גם בעידננו אי ההבנה אפשרית, ואולי העידן ומהירותו רק מגבירים את הסיכוי שתתרחש. הווארד יוצא ללונדון להשיב את בנו הביתה, ומכאן ואילך נשזרים חיי הבלזים והקיפסים זה בזה בשרשרת של ארועים טריוויאלים-לכאורה, שהופכת לאורך הספר לסדרה של התרחשויות קונטרפונקטיות ששיאה במפלתו האקדמית של הווארד, ובאיזכור נוסף לפורסטר: "Howards End" במקור הוא שמה של נחלה, אבל סמית גוזרת מן הספר האהוב עליה גם את סופו של הווארד.

אבל למרות שהוא ניצב במרכז הרומן ומעשיו ומחדליו מניעים חלק ניכר מן העלילה, הווארד הוא רק אחת הדמויות המצוינות המשורטטות בה בעוצמה נדירה של אהבה וכשרון ובלי שמץ של לעג. קיקי נשואה להווארד, ואתם תתאהבו בה: ביג-מאמא אפריקנית שאינה נמנית עם חבורת האינטלקטואלים המשוטטים בספר, אשה שפעם ייצגה עבור הווארד את כמיהתו ליופי אמיתי, ועתה, אחרי עשרים וכמה שנות נישואין וחמישים וכמה קילוגרמים עודפים היא עדיין החברה הכי טובה שלו, והוא סבור שדי בזה כדי לקיים את חיי הנישואין שלהם עד זקנה ושיבה, בעוד לו מותר לבגוד בה. היא סבורה אחרת, והיא תשכנע אתכם בהומור ובכאב וביצירתיות שסמית מעניקה לה, שהיא-היא הדמות המרכזית ברומן.

ואולי יהיו אלה דווקא ילדי בלזי שישבו את ליבכם. ג'רום חוזר בתשובה ומתנתק ממשפחתו הליברלית, זורה היא לוחמת אקדמית עשויה ללא חת שחייה מתנהלים בעיקר סביב הערות-שוליים, ליווי הוא בן עשרה שמחפש לעצמו זהות אתנית ומוצא אותה דווקא בקרב חבורה של בני האיטי, מנושלים ומהגרים לא חוקיים שמסתובבים בשוליה של וולינגטון כאיום מתמיד על השלווה הבורגנית.

אין שלווה כזאת בנמצא בעמודי הספר. יש כאוס יצירתי של סצינות ביתיות מצוינות, דיאלוגים מבריקים שמשמיעים את עצמם לקורא כאילו עמדו הדמויות לפניו ושוחחו (למרות השיהוקים הקלים של התרגום), והתמחות מיוחדת ונדירה של סמית ביצירת סצינות קבוצתיות משכנעות, דרמטיות, טעונות אירוניה – ועדיין, מלאות אהבה לכל אחת מן הדמויות, גם לאלה שראויות בעיניכם לבוז ולביקורת.

קוראים ומחייכים
גדולתו של הספר מצויה בין היתר בהימנעות המכוונת של המחברת שלו משיפוט והכרעה בכל הסוגיות בהן חלוקים בני בלזי ובני קיפס בחייהם. גם כאן היא נאמנה לשיטתו של פורסטר, וכמוהו – עד גבול מסוים. בני דורו של פורסטר ראו בהריון מחוץ לנישואין בעיה מוסרית חמורה במיוחד. בני דורם של הווארד ומונטי חיים בעידן בו אסור למרצה לנאוף עם סטודנטית מבלי להיענש, וזיידי סמית לא מוותרת לשניהם בעניין הזה. אבל גם כאן היא ממתינה לתפיסת החטא עימה הגיע הקורא אל הספר, ובוטחת ביכולתו של הקורא לשפוט בעצמו מי כאן המנוול האמיתי ומי רק נגרר אחר יצר רגעי.

למעט פיתול עלילתי לא אמין אחד שקשור בגלגוליו של ציור אחד – לא של רמברנדט – הספר הזה גדוש בדמויות מצוינות, דיאלוגים קומיים יפהפיים, דרמה יצרית ותיאורים מרהיבים באמינותם ובעושרם. זהו ספר שקוראים בו ומחייכים המון, וגם משמיעים צחוקים בלתי רצוניים למכביר וחוזרים להתענג על פסקאות מובחרות כדי שלא ייגמר. כשנגמר, רצים לספר לחברים.

תוצאת תמונה עבור זיידי סמית על היופיסמית פרצה בהו-אה עם רומן הביכורים "שיניים לבנות" אותו כתבה בגיל 21, מעשיה מקסימה על מספר משפחות מעורבות גזע ממעמד הפועלים בלונדון. התיאור המרנין של סמית על אובדן שיניה של הגיבורה.

זיידי סמית'  (באנגלית: ‏ Zadie Smith; נולדה ב-‏25 באוקטובר 1975) היא סופרת ומסאית בריטית הכותבת בשפה האנגלית.

סמית' חיברה מספר רומנים. בשנת 2003, נמנתה על רשימת 20 הסופרים הצעירים המבטיחים של כתב העת Granta, המתפרסמת אחת לעשור, ונכללה בה שוב בשנת 2013

היא מכהנת כפרופסורית בעלת קביעות בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת ניו יורק מאז 2010.
בשנת 2006, זכתה סמית על ספרה על היופי בפרס אורנג' לסיפורת וכן בפרס אניספילד-וולף.
הרומן הראשון שלה, שיניים לבנות, נכלל ברשימת "מאה הספרים הטובים באנגלית משנת 1923 עד 2005" של טיים מגזין.

פורסם ב
YNET

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.