תנו לשמש לעלות: סדרת שירלי שמש – מיכל חזון

מיכל חזון

מיכל חזון, שיצרה את הבייביסיטרים המושלמים "דיג דיג דוג" ו"פים פם פה", מוציאה ספר ילדים שני בסדרת "שירלי שמש". כאן היא יכולה לטמון את מסריה על צדק חברתי ועל שיגעונן של האמהות להלביש את הבנות כנשים.
(ניתן להשיג את ספרייה של מיכל חזון בספריית הקורא העברי)

תיבת ה"דואר נכנס" של התסריטאית והסופרת מיכל חזון, האימא של "דיג דיג דוג" ו"פים פם פה", כורעת תחת נטל המכתבים. אחרי שכבשה את לב ההורים עם הבייביסיטר האולטימטיבי – דיסקים ודי.וי.די שכמעט כל הורה לפעוטות יודע לדקלם בעל פה – היא הפילה ברשתה גם את הקטנטנים שכבר גדלו ועכשיו רואים בגיבורת ספריה "שירלי שמש" מודל לחיקוי.

"כשאני רואה אנשים שלובשים סמרטוטים ברחוב ומנסים לקבץ נדבות, אני חושבת לעצמי, למה אנחנו קיבלנו מזל כזה (לחיות בבית'נורמלי') – והם לא קיבלו?!", כותבת אליה ילדה בת עשר. "לדעתי, את סופרת מדהימה, ואני מאחלת לעצמי להיות כמוך! אשמח לקבל כמה עצות לכתיבת ספר". אגב, חזון יושבת ומשיבה לכולם.

שירלי שמש, למי שטרם התוודע, היא לוחמת צדק חברתי או אם תרצו – רובין הוד של הילדים כיום. אחרי הספר הראשון בסדרה, "שירלי שמש הגדולה מכולם", שעסק בחוסר שוויון, מגיע הספר השני בסדרה, "שירלי שמש מנצחת", המטפל בהתעסקות המוגזמת של החברה שלנו במראה חיצוני (ידיעות ספרים).

ובקצרה : שירלי וחבריה יוצאים למאבק אמיץ נגד חוסר הצדק והשקרים של עולם המבוגרים ומגלים שבעזרת שכל ישר, אומץ לב וקצת סודה לשתייה – אפשר להתגבר על כל מכשול. ויותר מזה.

"הקורא שאני פונה אליו הוא הקורא האינטליגנטי, שאוהב ספרים ובעל מחשבה עצמאית", מבהירה חזון. "אני לא כותבת נאומים של הרב אמנון יצחק או איזה מניפסט, אני נזהרת להכניס את המסר בין השורות, בדלת האחורית, דרך העלילה, אבל בסוף כל ספר אני כותבת מכתב גלוי אל הקוראים שלי. מכתב עם כתובת מייל והילדים חוזרים אליי. במכתב אני מביעה באופן גלוי את דעתי על הנושא שבו עוסק הספר".

בואי נדבר על שירלי.

"שירלי היא פנס שמאיר חוליים בחברה שלנו, אבל מעבר לזה היא גם ילדה אמיצה, מיוחדת ואפילו קצת שובבה. היא לא תמיד מתנהגת לפי הפרוטוקול. היא מסוגלת לקפוץ לבריכה מפוארת בבית מלון עם הבגדים שלה, או לנסוע על עגלת המזוודות, אך יותר מכל היא אוהבת לעזור לחלשים והיא בעלת חוש צדק מפותח. תכונות אלה הן תכונות חשובות, והייתי רוצה לראות יותר ילדים עם תכונות כאלו. זה תלוי בהורים. אם ילדים רואים את הוריהם מתנהגים באופן מסוים הם ילמדו מזה.

"כשעברתי תקופות קשות תמיד גיליתי את האנשים הטובים שעזרו לי. הם תמיד סביבי. גם אני עוזרת היום לחברים. כמו שהדלאי למה אמר'האושר הגדול ביותר הוא עזרה לאחרים'. אני חושבת שמהבחינה הזו יש קצת בלבול בסדר העדיפויות בחברה המערבית. הדגש הוא על הצלחה אישית, תחרותיות ומראה חיצוני. הייתי רוצה שהערך בחברה שלנו יהיה טוב לב ועזרה הדדית, אבל אני לא נאיבית. אני יודעת שזה בלתי אפשרי".

אבי עופר
איור מתוך הספר החדש. "שירלי היא פנס שמאיר חוליים בחברה שלנו". אבי עופר

לוליטה את ילדה קטנה

בספרה החדש מעלה חזון מסרים נוקבים נגד מודל היופי של הרזון בחברה המערבית שמאלץ את כולנו, כולל ילדות צעירות, ליישר קו עם משהו בלתי אפשרי.

שירלי שמש"אני מתגוררת ברמת השרון ויש לי פה חברים ואנשים מאוד טובים, אך אני לא יכולה להתעלם מהמגמה העיקרית ששולטת פה, המקנה חשיבות גדולה למראה החיצוני", מסבירה חזון על הסיבה שהובילה לכתוב את הספר.

"צניעות הפכה למילה גסה. מרשים לבנות בגיל צעיר להסתובב חצי ערומות, והאימהות מעודדות את זה. בסתר לבן הן רוצות שהבת שלהן תהיה 'לוליטה' קטנה ומפתה כדי לקבל מחמאות. אולי אפילו כדי לתפוס בעל עשיר. הן מאפשרות לילדות קטנות 'להציג את הסחורה'. מה ילדה קטנה בת 8 צריכה גוזייה עם ריפוד? לוקחים ילדות למספרה לעשות פנים והחלקות בכיתה ב', שמים להן ליפ-גלוס נוצץ על השפתיים. אימהות משקיעות בבנות שלהן הון תועפות, ויש תחרות סמויה. אין אף אם שתקום ותגיד -'הבת שלי היא לא חלק ממרוץ העכברות המטורף הזה'. בגדי הילדים היום שופעים
סקס. פשוט מלבישים אותם כמו מבוגרות. בשביל מה, זה לא הכי נוח וגם ילדה קטנה לא צריכה לחשוף את הבטן".

וזה לא הדבר היחידי שמכעיס את חזון. גם המרדף אחרי מותגים כלל לא מוצא חן בעיניה. "הילדים דורשים ומקבלים רק בגדי מותגים, כאילו שהם יותר טובים מבגדים אחרים", היא ממשיכה. "בגד הוא בגד הוא בגד. ילדים גדלים כל כך מהר שלפעמים, אחרי חודש, בגד הוא לא שימושי כבר, אז למה להוציא הון תועפות? לנקר עיניים? אני מאוד מקווה שהטרנד לקנות יד שנייה יילך ויתפוס תאוצה פה. גם בגלל המיחזור והחיסכון, וגם בגלל שמותר להיות צנועים יותר. ועוד דבר – מספר השעות ביממה מוגבל. כמות האנרגיה של כל אדם מוגבלת. אם מישהו משקיע כל כך הרבה במראה חיצוני, כמה זמן נשאר לו להשקיע בטיפוח הפנימיות? בקריאה, בלמידה, בידע, בעזרה לזולת?".

מה היית רוצה לראות?

"ילדים יותר מוגנים. שההורים לא יתנו להם לראות כל דבר. שלא ירשו לילדות ללבוש כל דבר. שיפעילו סמכות הורית. כשנותנים לילדות להתלבש באופן מפתה, זה לא מגן עליהן. אני הייתי רוצה לראות שהילדות לא מתקצרת כל כך. הייתי רוצה להגיד לילדים שיש עוד זמן להתבגר, שלא צריך כבר עכשיו להתלבש כמו נשים קטנות. אבל אני מודעת לכך שאי אפשר לעצור את הגל הזה. אולי דרך הספרים שלי אני יכולה לגרום לילדים לחשוב. והם, כשיגדלו, ישנו דברים".

מתי הבנת שאת רוצה לפנות לקהל צעיר, אך בוגר? בכתיבה עושה רושם שאת נותנת קרדיט גדול לקוראים.

"התחלתי את דרכי בכתיבה למבוגרים. כתבתי בעיתונים וכתבתי טקסטים לזמרים כמו מרגול, רון שובל ואביבה אבידן. אחרי שנולדה בתי הבכורה נשארתי בבית במחשבה שהכתיבה לילדים תהיה עיסוק זמני וכבר יגיע זמנו של הרומן שאותו החלתי לכתוב לפני החתונה…".

את שירלי שמש כתבה כשמעיין, בתה, היתה בת שמונה. "הכתיבה לילדים מאוד מתאימה לאופי שלי, שהוא, לצערי, ילדותי על גבול האינפנטיליות. אפילו הייתי אומרת נאיבי", היא מתוודה. "מלבד זאת אני סובלת מבעיית קשב וריכוז ולכן כתיבת הספרים קשה לי מאוד. בבית הספר הייתי סומכת על הזיכרון שלי ולא יכולה ללמוד לבד למבחנים. היה לי הרבה יותר קל כשכתבתי שירים לקלטות, הייתי כותבת שיר בעשר דקות וגומרת עניין. כתיבת ספרים זה קצת לבחון את היכולת של עצמי. כמה אני מסוגלת לשבת על הכסא בלי לצרוח".

מה הגיע אל הספר מתוך ארגז הכלים שאספת במהלך שנותייך ככותבת וכתסריטאית לילדים?

אבי עופר.
איור מתוך הספר החדש. "כתיבה ללא הומור לא מדברת אליי". אבי עופר.

"הומור. הומור חשוב בעיניי. אני חסידה של הומור אנגלי. גם בארץ יש קומיקאים נהדרים. אני מאוד אוהבת את טל פרידמן. הוא מוכשר אש. הסופרים שהשפיעו עליי מאוד הם שלום עליכם ומאיר שלו. אני ממש מעריצה את שלו, כל ספר חדש שלו שיוצא בשבילי הוא חגיגה. אני גם מאוד אוהבת את דניאלה לונדון דקל. היא מבריקה. בכלל, אני מתה על קומיקס ואני מאוד אוהבת לצחוק. כתיבה ללא הומור לא מדברת אליי. גם כשאני כותבת טרגדיה, אני משתמשת בהומור שחור. גם על דברים שמרגיזים אותי אני כותבת בהומור. זו דרך נחמדה להעביר את החיים, לצחוק עליהם ועל עצמך קצת, וזו דרך נהדרת ללמד וללמוד. עוד סגנון שמאוד השפיע עליי הן אגדות. מגיל צעיר אימא שלי הקריאה לי המון אגדות ולכן אני אוהבת שיש רמז לשפה של אגדות בספרים שלי. ברומן שלי שייצא יראו את זה יותר".

יש לי שירלי שמש בבית

מאחורי ההומור הבריא והסאטירה מסתתר סיפורה של יעלי בת ה-22, בתה הבכורה של חזון. בזמן ש"דיג דיג דוג" הפך למצרך חובה בכל בית, יעלי אובחנה כאוטיסטית. מדי יום היא עושה את דרכה לבית הספר עד השעה שלוש וחצי, ואז חוזרת הביתה.

"כאן אני מנסה פשוט לתת לה לנוח, להירגע ולעשות כיף", מספרת חזון. "יעלי בתי היא פרח. היא צעירה יפה ומקסימה, כשהיא נכנסת לחדר היא מאירה אותו. היא חייכנית ורגועה וכולם אוהבים אותה. ממש כך. בכל בית ספר שבו היתה המורים אמרו לי 'תודה שהבאת לנו את הילדה שלך. היא מדהימה'. היא אוהבת אנשים ואוהבת ספרים, אך בעיקר מסתכלת בתמונות.

"לצערי, מאז גיל 14, שבו לקתה גם באפילפסיה, התפקוד שלה הידרדר. היא הפסיקה לעשות הרבה דברים שעשתה מפחד פן תלקה בהתקף תוך כדי רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים או שחיה. כל אלה נפסקו עם האפילפסיה. כמו כן, התרופות מאוד מעייפות אותה לכן אנו לא דורשים ממנה יותר מדי".

מאיפה את שואבת השראה לספרים ולגיבורות?

"מבתי מעיין. היא בת שש עשרה וחצי, אבל צריך לזכור שאת הסדרה שירלי שמש התחלתי לכתוב כאשר הייתה בכתה ב'. בגלל שהייתי עסוקה מאוד בכתיבה לטלוויזיה השהיתי את פרסום הספר הראשון בסדרה שירלי שמש עד לפני שנתיים וחצי. הספר, שכתוב על ילדה שהפכה הומלסית וגרה באוהל, יצא כמה חודשים לפני הפגנת האוהלים האמיתית וכולם כתבו שניבאתי את המהפכה.

"מעיין הייתה ועודנה ילדה מיוחדת וסופר-אינטליגנטית, מוכשרת ושונה מכולם, עם שאלות נוקבות וחוש צדק מפותח. אולי בגלל שגדלה בבית בלי אבא ועם אחות אוטיסטית, היא הפכה מאוד עצמאית ודעתנית. עוד כילדה היא לא אהבה ילדים מפונקים, ולכן החלטתי לכתוב עבורה את את סדרת ספרי שירלי שמש. היא ילדה עם תושייה. כשהיא רצתה כסף, היא מכרה צעצועים ישנים שלה וכשגדלה מעט היא עיצבה חולצות ומכרה אותן. היא טיפוס של מארגנת, שירלי שמש אמיתית".

עכשיו חזון פנויה לכתיבת הרומן, אבל יש עוד חלום אחד: לכתוב תכנית אנימציה סאטירית למבוגרים. "יש לי כבר רעיון ותסריט, אני רק צריכה זמן להזיז את זה", היא אומרת. "אני, בעוונותיי, גם אוהבת ספלסטיק – נופלים, מחליקים, מתנגשים – דברים כאלו. נשארתי ילדה בנשמה, כבר אמרתי?".

פורסם במעריב

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.