הנורווגית אוסנה סיירסטאד, מחברת רב המכר "מוכר הספרים מקאבול", מפרסמת עכשיו ספר על אזרחיה מוכי המלחמה של סרביה. הספר הבא, היא מבטיחה למעריב, יעסוק במזרח התיכון
אוסנה סיירסטאד, 38, נחה בביתה באוסלו. כשהיא משכיבה את בנה, בן שמונה חודשים, היא מודה שנולד בצד הנכון של העולם. סיירסטאד כבר ראתה את המקומות נטולי המזל בגלובוס. את ספרה הראשון שתורגם לעברית והיה לרב מכר, "מוכר הספרים מקאבול", כתבה אחרי שהות של שנה באפגניסטן. מאז הספיקה לכתוב ספר גם על תושבי בגדד, ועכשיו יוצא בישראל "בגבם לעולם" (הוצאת כתר, מאנגלית: לינדה אוחנה-פניאס).
חמש שנים נדרשו לסיירסטאד להשלים את הספר, שמציג 14 דיוקנאות של סרבים. "סיקרתי את המלחמה בקוסובו", היא מספרת. "ראיתי אלפי פליטים שעולמם חרב עליהם. התמונות האלה גרמו לי לתהות מה קורה לא רחוק משם, במדינה שנחשבת לדיקטטורה של אירופה".
מאלבניה המשיכה לבלגרד, שם חיפשה דמויות מעניינות. "הסרבים נחמדים מאוד וחמים. אם אתה מכיר סרבי אחד, אתה תכף מכיר עוד מאה. פגשתי סטודנטית שהכירה לי את סבה, חקלאי זקן שגר באזור מרוחק".
בין הדמויות שפורסות את חייהן לפני סיירסטאד תמצאו כומר, פוליטיקאי שהיה ראש ממשלה לתקופה קצרה, עיתונאית, כוכב רוק ומשפחה מיואשת של פליטים סרבים. "הפליטים האלה שהיו קורבנות ישירים של השלטון הלאומני של מילושוביץ, המשיכו לתמוך בו", מזדעזעת סיירסטאד. "הם הראו לי את כרטיסי החבר שלהם במפלגה שלו, וטענו שיתמכו בו בכל מקרה".
זאת, למעשה, תמציתו של הספר, שנדמה שגם קוראים מחוץ לסרביה יכולים להזדהות איתו: עד כמה אנחנו מושפעים מהפוליטיקה, אבל לא מבחינים בזה.
"הספר נפתח בסיפורו של חקלאי קשיש שאשתו האהובה מתה. הוא היה אדם חברותי מאוד, והתייחס לסביבה בגישה חמה ואוהדת, אבל בכל הקשור לפוליטיקה-דעותיו נוקשות לחלוטין", מסבירה סיירסטאד.
"הוא מייצג בספר את אותם אנשים נפלאים שדעותיהם הפוליטיות לא עולות בקנה אחד עם האישיות ועם האנושיות שלהם. זה לא תמיד הולך יד ביד. האיש הזה, למשל, לא חווה יום אחד של חופש אמיתי בחייו, אבל בכפר הקטן שלו הוא תמיד הרגיש בטוח וחזק. לא חשבתי שמתפקידי לגלות לו שדעותיו נובעות משטיפת מוח של השלטון".
הספר מסתיים במסר הפוך לגמרי, בדמותו של כוכב רוק סרבי. "הוא הדמות הכי מעניינת בעיניי, ואליו אני הכי מתגעגעת", מספרת סיירסטאד. "היתה לו זווית ראייה מעניינת ורעננה על המצב. רוב האנשים מאמצים רעיונות של אחרים, אבל הוא עצמאי ומייצג איזו עמדה קוסמופוליטית".
על אף שסרביה היא עבודה מבחינתה, מדי פעם היא חוזרת לבדוק מה קורה עם החברים שאת חייהם ליוותה במשך חמש שנים. "היה לי חשוב לחזור לסרביה אחרי המלחמה, כדי להראות איך היא השפיעה על הדורות הבאים", היא אומרת. "לפני שנתיים, כשתורגם הספר לסרבית, ערכתי כינוס בשגרירות נורווגיה בבלגרד, והזמנתי את כל המשתתפים בספר. רציתי שהם יכירו זה את זה ואת ההבדלים ביניהם".
אחרי "מוכר הספרים מקאבול" עוררת את זעמו של מוכר הספרים, שגם איים לתבוע אותך.
"אם היתה לסרבים ביקורת כלשהי, הם לא שיתפו אותי. הם צחקו על חלק מהדברים שכתבתי עליהם. הייתי סקרנית מאוד לשמוע את דעתו של אחד הגברים, מעיון חתול רחוב, עבריין קטן שניסה למצוא את דרכו בשוק האפור הסרבי. הוא עוד לא קרא את הספר כשנפגשנו, ואני לא יודעת מה הוא חושב. המפגש עם אנשים כמוהו היה מיוחד מאוד וחד פעמי מבחינתי, כי בחיים האמיתיים אין לי שום סיכוי לפגוש אדם כזה".
זה מה שמניע אישה כמוך לנסוע למקומות מוכי גורל?
"הסקרנות מניעה אותי. אני לא מרגישה שזה יוצא דופן. התנאים אמנם נוחים פחות, אבל זה לא מפריע לי. מעניין אותי להכיר את האנשים שמאחורי החדשות".
מכיוון שבכל זאת מדובר בראיון לעיתון ישראלי, סיירסטאד מתוודה על רצונה להגיע למזרח התיכון כחלק מהפרויקט הבא שלה. "ביקרתי כמה ימים
בירושלים, וכבר נפגשתי עם מו"ל לצורך העניין", היא אומרת.
"בעלי מוזיקאי והוא עובד הרבה עם מוזיקאים מקהיר, אז אנחנו שוקלים לעבור לשם לאיזו תקופה, או לישראל או ללבנון. התקשורת עוסקת בעניין הזה כל הזמן, ויוצרת הגדרות של המקום בשבילנו, אבל אני רוצה לחפש את הזווית שלי".
פורסם בעתון מעריב
