רק עם יציאתה לגמלאות, אחרי קריירה בת עשרות שנים בתחום "הפוך" לגמרי, תחום הכספים,הגשימה יוסיפיה פורת, אם לשלשה וסבתא ל-עשרה נכדים, המתגוררת כיום בנהריה, את חלום הכתיבה. ההחלטה לאזור אומץ ולהוציא ספר התממשה בין השאר בעקבות סדנת כתיבה שהשתתפה בה.
קנו או השאילו ספר או מוצר זה כעת ותזכו ב 4 נקודות לשם הנחה ברכישות עתידיות!
$14.99$4.49
"לראות בשדות זרים -" הוא רומן על אישה ישראלית, אם וסבתא הנוסעת לבדה, לבקר את יקיריה אשר עזבו את הארץ. תוך כדי ההתמודדות עם רגשי האשמה והשאלות המציפים אותה על עזיבתם היא מנסה להיפתח לעולמם החדש של ילדיה ולבנות את הקשר עם נכדתה. פגישה באישון לילה עם השכן של בנה, והיחסים הנרקמים ביניהם – מעלים בה שאלות על נאמנות ובגידה.
שמונה חודשים אחרי הפרידה המרגשת מבני ומשפחתו שנסעו לחפש את מזלם באוסטרליה הרחוקה, מצאנו את עצמנו בדרך למלבורן. את התסכולים והשאלות המטרידות על עזיבתם, הותרנו מאחור ובאנו אליהם. פשוט, כדי להיות איתם. בשבילנו. בשבילם.
כל כך הרבה דברים עשינו ביחד בחודש הקצר: אכלנו, בישלנו, ערכנו קניות, צחקנו, גם בכינו קצת… בלענו בשקיקה את סיפוריהם ושוחחנו. המון. הרי אין כמו שיחה פנים אל פנים. יחד יצאנו לטיולים, שיחקנו עם הבנות מונופול ומחבואים, והן הופיעו לפנינו בריקודים ובשירים באנגלית. הקשר התהדק והלך. חפפנו את שערותיהן הארוכות, סיבנו את גופן, סיפרנו להן סיפור לפני השינה, התכרבלנו יחד בשמיכה. כמה נפלא היה לחוש שוב את חום גופן של נכדותיי, לנשום את ניחוחן, לתת נשיקה על הלחיים המתוקות, לחוש את החיבוק של הזרועות הקטנות.
לתקופה קצרה חיינו את חייהם. השתדלנו לא להעיק, לא להכביד ולכבד את פרטיותם ומדי פעם, הגחנו לבדנו אל העיר וגילנו את מלבורן המרתקת. גם "קיטרנו" קצת… על הנהיגה בצד שמאל, על הקוטג', שאין להשוות את טעמו לקוטג' שלנו, ואיך לא – על מזג האויר. איזה מין עיר זו, שבבוקר שורר בה חום אימים ובערב קור כלבים? התחלנו להתרגל…
ראינו כיצד דברים שבשבילנו בארץ הם מובנים מאליהם, מקבלים שם משמעות חדשה. לדבר עברית עם הבנות, לקבל את השבת, לספר את סיפורי התנ"ך, לערוך סדר פסח, להתעדכן ולדעת מה קורה בארץ. גם לסלט הישראלי עם הירקות הקצוצים דק-דק, המתובל בשמן זית ולימון, יש טעם מיוחד. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
הזמן חלף במהרה, ולא היה ניתן להימלט מהפרידה, שהייתה הפעם קשה במיוחד. "בלי דרמות," ביקש בני, בעת שחיבק אותנו לשלום. במונית הרשינו לעצמנו להתפרק ובכינו כמו תינוקות.
שנה חלפה מאז ביקורנו האחרון אצלם. אנחנו מתגעגעים בטירוף ומנסים להפיג את הגעגועים בשיחות הארוכות בטלפון, בסקייפ ובאימיילים. הם שולחים תמונות ואנחנו שולחים חבילות של ספרים, משחקים ודיסקים בעברית.
אני מאמינה שהם לא אבודים לנו. הם יצאו את ישראל, אך ישראל לא יצאה מהם. אמנם הם יושבים במדינה אחרת, אבל בפנים – הם תמיד יישארו ישראלים. והבנות שלהם נפתחו לעולם תרבותי חדש והן מרחיבות אופקים. מלבד זאת, הרי אין לדעת, אולי יום אחד הם יחליטו לחזור. שום דבר לא סופי בעולם שלנו.
אנחנו כמהים לבקר שוב, אך המרחק לא עושה את זה קל. ועם זאת, מצאתי שלמרחק יש גם יתרונות: הקשר התהדק, הקרבה התחזקה, והייאוש נעשה יותר נוח. אולי משום שהרפינו ושחררנו אותם לעוף. השמחה שלהם מרככת את הכאב. אחרי הכול, אין מה שישמח אותנו יותר מלשמוע שטוב להם. והרי בעצם זה מה שחשוב, לא?
ספר מרגש ונוגע, כיצד הורים מתמודדים עם הגעגועים לילד שירד מהארץ הביקורים היפים המרגשים שמעלים המון שאלות בכל מפגש כזה, הסופרת כאן מעלה שאלות ותהיות בתוכה ,אולי תחושה קצת של אשם שילד קם ועוזב עם משפחתו את הארץ ,אך היא יודעת שארץ ישראל נמצאת בתוכם ,המסורת המנהגים אלה דברים שאי אפשר לקחת, בספר הזה מספרת הסופרת בצורה נוגעת ללב על הביקור שלה במלבורן את המפגש שלה עם הנכדים ,השאלות שעולות ומציפות אותה ,ובין לבין היא מכירה שם את השכן הנחמד שנוגע לה קצת בלב. מה יהיה האם היא תחזור עם אהבה חדשה? ספר מרגש שאני בטוחה רבים יתחברו אליו
קראתי את הספר "לראות בשדות זרים" של הסופרת יוסיפיה פורת, בנשימה עצורה. בשנים האחרונות אין לי כל כך סבלנות לקרוא ספרים וצריך הספר להיות מרתק באופן יוצא מן הכלל כדי שאתחיל, בכלל, לקרוא. גם אז קריאתי אטית היא – עשרה, חמישה עשר עמודים ומפסיקה. את הספר הזה קראתי ולא הנחתי מידיי עד שסיימתיו. זהו סיפור מרתק, בעצם מסמך סיפורי מרתק על מצבם ורגשותיהם של הורים שילדיהם חיים בארץ רחוקה. לא, ילדיי כולם לידי כך שזה לא ממקום כואב שלי אבל ממקום כואב של אנשים מקורבים אליי. בזכות הספר ובזכות כתיבתה הקולחת של יוסיפיה, התחלתי להבין את המורכבות שברגשות אלו, התחלתי להבין את כאבה של דודתי שבתה חיה בחו"ל, כבר עשרות שנים. אמנם מבקרת הרבה ובמשך השנים גם ההורים ביקרו הרבה אבל, בכל זאת, הילדים בנו לעצמם עולם חדש לחלוטין שההורים מרגישים בו כאורחים ולעתים קרובות מרגישים לא מבינים ולא שייכים. ספר מרתק. מצייר את המורכבות הזו באופן שנוגע בקוראים בין אם ילדיהם חיים רחוק ובין אם לא. כתיבה קולחת, רהוטה, ספר איכותי שמביא כבוד לסיפורת העברית. תודה יוסיפיה על החווייה שבקריאת ספרך "לראות בשדות זרים".
רק עם יציאתה לגמלאות, אחרי קריירה בת עשרות שנים בתחום "הפוך" לגמרי, תחום הכספים,הגשימה יוסיפיה פורת, אם לשלשה וסבתא ל-עשרה נכדים, המתגוררת כיום בנהריה, את חלום הכתיבה.
ההחלטה לאזור אומץ ולהוציא ספר התממשה בין השאר בעקבות סדנת כתיבה שהשתתפה בה.
זהו קובץ סיפורים מקוריים ומרגשים שבמרכזם נשים המתמודדות על עצמאותן בתוך משפחתן.
חלק מהסיפורים מבוססים על זכרונות, וחלקם דמיוניים לחלוטין אך תמיד שואבים השראה מנוף ילדותה ומן הבעיות המאפיינות ביותר את החברה הישראלית בשנות החמישים ועד היום: קונפליקטים בין עולים וותיקים\יחסים בין יהודים וערבים\חילוניים ודתיים\ אשכנזים וספרדים. יחסים טעונים בין דורות וחברה משתנה וצומחת.
'הארונית הקסומה' הוא ספר ילדים לראשית קריאה – והוא עוסק בסיפורן של סבתא אילנה, נכדתה דנה והארונית הקסומה שבה שומרת סבתא הפתעות נפלאות הלוקחות את שתיהן למסע בזמן. דנה עומדת לנסוע לאוסטרליה עם אמא ואבא שתיהן יודעות שהן תתגעגענה זו לזו מאד.מה יש בארונית הקסומה והאם היא תעזור להן להתגבר על הגעגועים?.
זהו רומן על אשה ישראלית הנוסעת לבקר את בנה באוסטרליה. הגעגועים לבנה וכלתה ואל נכדתה בת השש ממריצים אותה לנסוע אליהם ללא אורי בעלה, המתנגד לנסיעתה. תוך כדי התמודדות עם רגשי האשמה שמלווים אותה על נסיעתם היא נפתחת לעולמם החדש של ילדיה ומשקיעה את מאמציה בבניית הקשר עם נכדתה תמרה. פגישה אקראית עם השכן של יונתן, שאל ביתו נקלעה באקראי באישון לילה מעוררים אצלה שאלות על נאמנות ובגידה.
רינת מצליח –
ספר מרגש ונוגע, כיצד הורים מתמודדים עם הגעגועים לילד שירד מהארץ הביקורים היפים המרגשים שמעלים המון שאלות בכל מפגש כזה, הסופרת כאן מעלה שאלות ותהיות בתוכה ,אולי תחושה קצת של אשם שילד קם ועוזב עם משפחתו את הארץ ,אך היא יודעת שארץ ישראל נמצאת בתוכם ,המסורת המנהגים אלה דברים שאי אפשר לקחת, בספר הזה מספרת הסופרת בצורה נוגעת ללב על הביקור שלה במלבורן את המפגש שלה עם הנכדים ,השאלות שעולות ומציפות אותה ,ובין לבין היא מכירה שם את השכן הנחמד שנוגע לה קצת בלב. מה יהיה האם היא תחזור עם אהבה חדשה? ספר מרגש שאני בטוחה רבים יתחברו אליו
(0) (0) Watch Unwatch
Dvorik Har-paz –
קראתי את הספר "לראות בשדות זרים" של הסופרת יוסיפיה פורת, בנשימה עצורה. בשנים האחרונות אין לי כל כך סבלנות לקרוא ספרים וצריך הספר להיות מרתק באופן יוצא מן הכלל כדי שאתחיל, בכלל, לקרוא. גם אז קריאתי אטית היא – עשרה, חמישה עשר עמודים ומפסיקה. את הספר הזה קראתי ולא הנחתי מידיי עד שסיימתיו. זהו סיפור מרתק, בעצם מסמך סיפורי מרתק על מצבם ורגשותיהם של הורים שילדיהם חיים בארץ רחוקה. לא, ילדיי כולם לידי כך שזה לא ממקום כואב שלי אבל ממקום כואב של אנשים מקורבים אליי. בזכות הספר ובזכות כתיבתה הקולחת של יוסיפיה, התחלתי להבין את המורכבות שברגשות אלו, התחלתי להבין את כאבה של דודתי שבתה חיה בחו"ל, כבר עשרות שנים. אמנם מבקרת הרבה ובמשך השנים גם ההורים ביקרו הרבה אבל, בכל זאת, הילדים בנו לעצמם עולם חדש לחלוטין שההורים מרגישים בו כאורחים ולעתים קרובות מרגישים לא מבינים ולא שייכים. ספר מרתק. מצייר את המורכבות הזו באופן שנוגע בקוראים בין אם ילדיהם חיים רחוק ובין אם לא. כתיבה קולחת, רהוטה, ספר איכותי שמביא כבוד לסיפורת העברית. תודה יוסיפיה על החווייה שבקריאת ספרך "לראות בשדות זרים".
(0) (0) Watch Unwatch