נורה (חורי) חיים סיימה בהצטיינות לימודי תואר שני בספרות במסלול כתיבה ספרותית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, ובמסגרת לימודים אלה נכתב הרומן כסו אותי באיזאר. משפחתה היגרה מעיראק והיא עצמה דור ראשון בארץ, אך מעידה על עצמה כי שנים רבות האמינה, כרבים אחרים, כי כל מה שקדם לחיים בארץ נמחק כליל. רק כשבגרו ילדיה הבינה שאין זה כך, וכי כל דור הוא תוצר מובהק של מה שקדם לו. תובנה זו היא שדחקה בה לספר ולכתוב את הרומן שלפנינו.
איך נולד הספר?
הספר נולד בלימודיי במסלול כתיבה ספרותית, אז כבר הייתי אם לילדים בוגרים, וההבנה שכל דור הוא תוצר מובהק למה שקדם לו דחקה בי לכתוב. במסגרת זו נחשפו לכתיבתי הסופרים הנפלאים אורלי קסטל בלום, חיים באר ועמוס עוז, ועודדו אותי להמשיך ולכתוב. גם חברי ללימודים שקראו, נהנו והביעו עניין בסיפוריי, דרבנו אותי להמשיך.
הסיפורים היו סיפורים שירשתי מבני משפחתי שהגיעו לארץ מעיראק בעלייה הגדולה של שנות החמישים. טשרניחובסקי הוא זה שאמר: "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף-מולדתו", ואני לא הכרתי את נוף המולדת הזה שתבניתו התרסקה עם העלייה. הכתיבה אפשרה לי לנסות לשחזר את התבנית, ובמהלך הניסיון הזה פגשתי בסיפורי ההתמודדות של העולים בארץ, ושוב ושוב נמלאתי התפעלות מהיכולת של בני משפחתי ואחרים להשתלב למרות כל הקשיים ולתרום לבניין הארץ החדשה שהגיעו אליה.
What others are saying
There are no contributions yet.