הרומאן `יהודים סתם`, שהופיע בווארשה ב1936- (מתרחש בסביבות 1900), הוא מן היצירות הגדולות השכוחות של המודרניזם היהודי. זהו ספר שמקומו ליד `סיפור פשוט` של עגנון, או (ברגישות הסגנונית) לצד `חיי נישואים` של פוגל. בנטוראליזם לירי אפל, ובסגנון בעל תנופה דימויית מטאפורית בלתי נשכחת, עוקב הספר המרתק הזה אחר התבגרותו האירוטית-סקסואלית של נער יהודי, מגיל 11 עד 13, בעולם שאין בו מקום לאהבה. אם נדמיין כתיבה שיש בה משהו מיכולת ההסתכלות העניינית אמפאטית קודרת של קנז, ומשהו מן הציוריות המדהימה של פוגל, ומשהו מזולא שכמו הועבר אל מציאות של שולי כרך פולני-יהודי, ונוסיף לזה גם לא מעט הומור – נקבל בקירוב את העולם של `יהודים סתם`.
שמו של פרלה אינו מוכר לקורא העברי, הניזון משבלונות מחשבתיות על ספרות יידיש, פרי היכרות שטחית עם הקלאסיקונים שלה. אצל קורא זה עשוי המיפגש המפתיע עם הרומאן של פרלה לערער את הסטיגמות של ספרות יידיש. "דומה שמותר לקבוע" – כותב דן מירון, ב"אחרית הדבר", שלו, על פתיחת `יהודים סתם` – "שפרק כזה, המשתווה ברמתו לפרקי הפתיחה של מיטב רומאני העיצוב שבספרות אירופה, הוא נדיר למדי בספרות היהודית בכל לשונותיה, ומי שיבקש למצוא לו מקבילים בספרות זו יצטרך ללכת לשיאיה הבולטים ביותר, כגון `סיפור פשוט` של עגנון". ומנחם פרי, ב"פתיח" ל`סימן קריאה` (מאי, 1979) כותב: "בפרוזה (וכוונתי לסופרים שאיש בארץ לא שמע עליהם, כמו פרלה, או ראבון), עולה המודרניזם ביידיש בכמה וכמה מונים על העברי המקביל לו (באותן שנים)".
What others are saying
There are no contributions yet.