הרומן מתאר את תקופת הילדות והחיים הבוגרים של הילד מתיה והילדה אליצ'ה. שניהם נחשפו למצבים טראומתיים (שונים) כשהיו בני 8. אליצ'ה נושאת צלקות פיזיות של תאונת סקי מחרידה שבה כמעט נהרגה. מתיה נושא צלקות רגשיות בשל אובדן אחותו התאומה, בעלת פיגור שכלי, לאחר שנטש אותה לבדה בפארק כדי להשתתף במסיבת יום הולדת של חבר. טראומות אלו מתבטאות מאוחר יותר בחייהם כאשר אליצ'ה הופכת לאנורקסית, ומתיה חותך את עצמו. בבית הספר שניהם אאוטסיידרים, דומים מאד למספרים ראשוניים בכך שהמספרים הראשוניים הם אאוטסיידרים מיתר המספרים. אליצ'ה ומתיה הבודדים מתיידדים אחד עם השני ויוצרים מערכת יחסים מיוחדת – קרובה מאד, אך לעולם לא רומנטית. מערכת היחסים ביניהם מושווית למספרים ראשוניים תאומים: תמיד ביחד, אך לעולם לא נוגעים האחד בשני. כשמתיה, המתמטיקאי המחונן, זוכה במלגה מכובדת באוניברסיטה בגרמניה הרחוקה נדמה שמערכת היחסים ביניהם מוצתה. כעבור מספר שנים, כאשר אליצ'ה רואה אישה שעשויה להיות אחותו האובדת של מתיה, השניים שבים ומתאחדים. למרות אהבתם הברורה האחד לשני, הם אינם מסוגלים להביע את רגשותיהם.