אני והאין רוכבים על האופניים

מתוך הספר:

הוא עצר והביט בי במבט פראי ואמר פתאום, "בנאדם. אתה הולך למות. אתה יודע את זה? יום אחד אתה תמות ואז מה תגיד? התאמנתי להיות ילד טוב כל החיים? לא רציתי להפריע לשכנים? השתדלתי לנסוע לאט ובאלגנטיות? התבטאתי תמיד כשורה בכל מקום ובכל אירוע? מה תגיד, אה? הייתי בסדר? תקשיבו – תכניסו אותי לגן עדן, בחייאת, תעשו טובה – הייתי ילד טוב תשעים שנה!"
הסטתי את המבט והסתכלתי על עץ מרוחק. האמת – לא ידעתי מה לענות לו. הוא צדק. כמה אנרגיה אני משקיע ב"להיות בסדר", ב"להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון". זה אפילו לא מודע. אני בכלל לא שם לב לזה – זה פשוט נמצא שם קבור בתוך התודעה שלי ומנהל אותי. ככה אני מסתדר בכל מקום, תמיד לומד מה להגיד ואיך. תמיד התגובות שלי הן 'נאותות'. אבל איפה אני בכל זה?
"אולי אתה צודק", אמרתי והשפלתי את המבט ובעטתי באבן.

"אחי", הוא אמר ותפס אותי בזרועותיו, "אני אוהב אותך. אבל צריך קצת לנער אותך לפעמים. לנער ממך את האבק כדי לתת לאריה שבתוכך לשאוג. אתה כל היום משתיק אותו. יאללה – תן לעצמך להיות. לא מגיע לך?".

תגובות קוראים:

״ספר מדהים וממכר! פשוט רעיון גאוני להכניס שיחות חברים בתוך סיפור…״ שני עורקבי

״שוב הצלחת לגרום לי לקחת ספר ליד ולא לעזוב אותו עד שקלטתי שהוא נגמר, אני קורא ומבין שרפי זה בעצם אני, אבל בפרק הבא יואל זה אני, ופתאום אני בכלל המספר…. הדרך שלך להעביר את מה שעובר ומרגיש האדם שמחפש ומצא את הדרך היא מופלאה. תודה על הספר, תודה על המילים והחיזוקים הנעלמים שבתוך הספר ".

״אני לא יכולה להניח את הספר הזה.״ ש., עורכת דין, תל אביב.

״אני רוצה להגיד לך שהספר הוא גאוני. בתור בנאדם ביקורתי וחסר סבלנות(זה סוד אל תגלה) אני מוצא את עצמי (ואת אשתי) קורא פרק ועוד פרק(הגעתי לפרק 13) ונהנה ומסוקרן מה יהיה בהמשך.
אני רוצה לומר לך שאני מאמין לך בסיפור והמסע עם האופניים כל כך שזור יפה עם התובנות והתורות. למרות הציניות והתיחכום לפעמים בשיחות בין החברים יש בו תמימות חבויה וזה שובה נפש. לדעתי זה הספר הכי טוב שלך (בנתיים).״ אנונימי

״אני בכוונה קורא אותו לאט כי אני לא רוצה שהוא כבר יגמר לי…״ קובי, איש חינוך.

מאפייני הספר או המוצר