יסכה סימון, צעירה ממושב דתי בצפון הארץ, עוקבת למעלה מעשר שנים, החל מגיל 14, אחר השכן שלה, אלישע מלכין, אלמן השומר אמונים, לדעתה, לאשתו המנוחה, עלמה, שמתה בשעת לידה. אמה של יסכה מגדלת את הילדה הדה, בתם של אלישע ועלמה.
להשגת מבוקשה מתחקה יסכה אחר אישיותה וקורותיה של האשה המתה, ומנסה לפענח את סוד כוחה על בעלה האלמן. מדוע הגיעה עלמה, הירושלמית החצי – תימניה, שלא היתה דתיה, למושב הדתי? מהו הסוד שהיא מסתירה בעברה? וגם: מדוע מקפיד אלישע לקצץ כליל את שיער בתו, אחת לחודש? ומדוע יש במושב צמחים מתפרעים, שצומחים בקצב לגמרי "לא – ריאליסטי"?
שנים רבות מקנאה יסכה לאלישע, קושרת קשרים תחליפיים לא מספקים, עוקרת לירושליים…ובעיקר, טווה באובססיביות את סיפור חייה של עלמה, כנגד סיפורה שלה. את עצמה היא רואה כמטיפה גדולה של החירות וחופש הבחירה, מול אנשי המושב, שחיים יום יום פטור משאלות גדולות, ובעיקר מול עלמה – שבעיני יסכה, סיפורה הוא סיפור של אשה רוויית אמונה בגורל שאינו ניתן לשינוי, אשה שוויתרה. אחד ממוקדי הכוח של הספר הוא, סיפור צמיחתה של הבת הדה, אולי הד קלוש ובלום לאמה, שיסכה מנסה לעורר בה את נשיותה. בסופו של דבר מתברר ששלושת הסיפורים (של יסכה, של עלמה, ושל הדה) אולי אינם כה מנוגדים זה לזה. החירות לבחור והגורל אולי אינם אלא שני מונחים מנוגדים למציאות דומה, מורכבת יותר. אולי לפנינו סיפורים אנאלוגיים, וריאנטים של בלימה, של בחירה לא אפשרית ובריחה, של נשיות הנלחמת בעצמה, של אימה מן החיבור של שניים, שיוציא להבה אדירה.