משימה בלתי – גמורה חייו ומותו של יצחק רבין

יצחק רבין היה מנתץ מוסכמות. איש צבא שנהפך למדינאי אך מעולם לא פשט את מדיו. חשיבתו הדיפלומטית היתה אסטרטגית. תמרוניו הפוליטיים היו טקטיים. הוא היה פרגמטי לחלוטין, אך הבין כי יש תהליכים, כמו הסכם אוסלו, המונעים באמצעות אנשי חזון שיש להשיבם, עם השלמת מלאכתם, אל הקרקע היציבה. הוא האמין עמוקות, כי השלום, לא הכיבוש הוא המשכו של הניצחון
(מתוך ההקדמה לספר).
הביוגרפיה המיוחדת במינה הזאת שנכתבה אחרי רצח רבין, מנתחת ביסודיות את הקריירה הכפולה של יצחק רבין כחייל וכמדינאי. מחבריה הם בכירי העיתונאים הכותבים אנגלית בישראל, אשר עקבו אחר הקריירה הזאת לאורך שנים רבות. כחייל לחם רבין במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות ב 1948 שבה איבדה ישראל את העיר העתיקה.
תשע – עשרה שנים אחר – כך במלחמת ששת הימים צעד כרמטכ"ל צה" ל אל תוך ירושלים העתיקה. אבל אותו ניצחון מזהיר הוא גם שזרע את זרעי המחלוקת הפנימית בישראל, אשר הביאה בסופו של דבר לרצח רבין, ב – 4 בנובמבר 1995.
כמדינאי הציג רבין הצעות לשלום לראשונה ב – 1989 בהיותו שר הביטחון. אבל היתה זו בחירתו במצע של שלום עם ביטחון שהביאה לו ולמפלגתו את הניצחון בבחירות של 1992 ושהציבה סוף – סוף את ישראל על הדרך לשלום.
הספר סוקר גם את עליית האופוזיציה של הימין הקיצוני למדיניות השלום של רבין, את הפוליטיזציה של יהדות אמריקה, את היחסים המורכבים של רבין עם ראש אש"ף יאסר ערפאת, עם חוסיין מלך ירדן, עם אסד נשיא סוריה, ומה שסבוך מכל – את יחסיו עם עמיתו לעשיית השלום, יריבו הוותיק שהיה לשותפו ולממשיך דרכו, שמעון פרס.
שנה אחרי הרצח עדיין מציקה השאלה עד כמה עמוקה היתה פגיעתן של שלוש יריות האקדח הקטלניות באותו לילה בכיכר בתל – אביב. הוויכוח הפוליטי ממשיך להשתולל, והסכנה של התנגשויות בין דתיים לחילוניים ובין ימין לשמאל נותרה ממשית ואף גברה אחרי שבנימין נתניהו היה לראש הממשלה.
אבל המסר של הספר הזה הוא שמורשתו של יצחק רבין לא מתה עמו, שכן תהליך השלום הוא ביטויה העמוק של המציאות החדשה המתהווה באזור, ולא איזה מקרה היסטורי התלוי