מפליג חלום

רק מקום מועט ייחדה חנה סנש ביומניה לקשריה עם בני המין השני. בין השמות הנזכרים חוזר שמו של יוסף וייס, וחנה אף מציינת בספטמבר 1941 שהיא "מתכתבת איתו כל השנה"; אך לחליפת מכתבים זו לא נותר זכר בעזבונה. היתה זו, לפיכך, הפתעה משמחת שנתגלתה בארכיונה של קתרינה סנש, לאחר מותה, צרור מכתבי אהבה שכתב יוסף וייס, חוקר היהדות הנודע, לחנה. מסתבר שהקשרים החברתיים בין חנה סנש לבין יוסף וייס היו ידועים לחבריהם בהונגריה ובארץ. אך ההבדל בין אופיה של החלוצה המגשימה, הרציונליסטית, לבין איש הרוח המתלבט היה כה גדול – שהם התקשו להאמין שבין השניים היו קשרים רוחניים אינטימיים. יוסף היה מבוגר מחנה בשלוש שנים, אדם ספוג השכלה כללית ויהודית. עוד בהונגריה, בשיחת וידוי, הראתה חנה ליוסף את שיריה הכתובים הונגרית וכאן בארץ חזרו ונפגשו, והמשיכו להתכתב, יוסף היה הקורא-מבקר הראשון של שיריה העבריים. ביומנה כתבה חנה שלו היתה מסוגלת לכתוב על "עניני בחורים", היתה מתחילה ביוסף וייס, "כי הוא הבן אדם בעל הערך ביניהם: הוא כותב בסגנון נחמד, חצי מדעי, חצי חיוך, קצת פחד". אך רמזיו מפליאים אותה. לא עלה על דעתה שהתכוון ליותר מאשר לדו שיח רוחני. יוסף מקבל את גזר דינה של חנה, הדוחה את אהבתו. יוסף מסביר לעצמו שנדחה כיוון שחנה קשורה לאידיאה ואין היא זקוקה להסתופף מסביב לאישיות. כשנודע ליוסף על שליחותה של חנה להונגריה, הוא כותב – עוד לפני הוצאתה להורג – מסה סוערת על אישיותה: הוא מתאר את חנה כהיפוכו הגמור, נציגת האקטיביות, מבטאת הפאתוס המוסרי המתגלה במעשים, לא בהתכוונות הלב בלבד. בספר שלפנינו מכונסים עשרה מכתבים שכתב יוסף וייס לחנה סנש בשנים 1941-1939 בצירוף מסת מבוא של מוקי צור המהדיר והעורך.