ביקורת ספר: תשע הנשמות של החתול / ג'פרי מוסאייף מאסון

חתול

הסקרנות לא הורגת את החתול

אלא דווקא מעשירה את החיים שלו. חשבתם שאתם יודעים הכל על החיה האהובה עליכם? ספרו של ג'פרי מוסאייף מאסון ינפץ לכם את כל המיתוסים ששמעתם על חתולים וישכנע גם את אנשי הכלבים שהם יודעים לאהוב כמו גדולים
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

המחבר, חובב חתולים בנשמתו, מתאר תקופה בה חילק את חייו בניו-זילנד עם חמישה חתולים שאימץ. הוא התבונן בהתנהגותם ותגובותיהם בנסיבות שונות וחיבר מסמך מרתק זה שהוא ייחודי בנסותו להסביר את התעלומה של נפש החתול שהיא עלומה גם לאלה שאוהבים חתולים ומגדלים אותם. הספר חודר אל תוך עולמם הסודי של החתולים, מגלה רגשות, מנפץ מיתוסים ומצביע על נקודות חשובות באופי שלהם, כמו הצורך החברתי שלהם זה בזה והצורך העמוק שלהם בחברתנו, בני-האדם, שגורם להם לבוא ולחיות במחיצתנו.

"מינה נקרעת לרגע בין החלטות מנוגדות. כל טבעה מצווה עליה, 'קפצי טיפשה. אל תשימי לב אליו. מיהו בכלל בשבילך?' מצד שני, ניסיונה איתי אומר לה ההיפך. אני מובס, כמעט תמיד, אבל זה אות הוקרה לעומק רגשותיה אלי, כשהיא פונה לאחור ומביטה בי בערגה כאילו כדי לומר: 'הלוואי שיכולתי, אבל אני חתולה. צ'או'" (מתוך "תשע הנשמות של החתול").

ודבר ראשון – פניה לאוכלוסיות שאינן יעד לספרים מעדה זו: ספרי חתולים מושכים לרוב אוהבי חתולים בלבד, אבל לא יזיק מדי פעם לאוהבי כלבים, שונאי שערות ומחבקי ריפודי ספות, לקחת לידיהם ספר שמהלל את החיה שהם כל-כך מקפידים להתעלם ממנה בדרך לפח הזבל. הספר שלהלן עוסק אמנם במצבים המוכרים לאוהבי חתולים בלבד, אבל כמחווה לחבריהם או בני משפחתם היודעים אהבה מגרגרת מהי, רצוי שייטלוהו גם אותם מגזרים מקופחי אהבת חתול ויחכימו מעט.

"תשע הנשמות של החתול", בתרגום לעברית בהוצאת מחברות לספרות, עוסק במה שאנשים רבים לא מאמינים שקיים בחתולים – רגשות. לאנשי החתולים הדבר ברור וידוע: חתולים אוהבים, נקשרים ומקנאים. חתולים מודעים, מסוקרנים ונהנים מנוכחות אדם בחייהם, ואותה אגוצנטריות ידועה לשמצה שמיוחסת להם היא עלילה שפלה של השב"כ. נכון, חתולים לא יושבים כשמצווים עליהם ולא מגישים כף, אבל ממתי ציות לפקודות הוא דבר כל-כך חיובי?

המחבר, ג'פרי מוסאייף מאסון, לשעבר פרופ' לסנסקריט ומנהל פרוייקט ארכיוני פרויד, מחבר הספרים "בגנות הפסיכותראפיה", "כשפילים בוכים" ו"כלבים

לא משקרים באהבה", חי עם משפחתו וחמישה חתולים על שפת הים באוקלנד, ניו-זילנד. תחת תשע קטגוריות רגש שונות בהן הוא מאמין שהמין החתולי אוחז, הוא משלב בספר מחקרים התנהגותיים וזואולוגיים, דעות מומחים ואנשי מקצוע לצד ביוגרפיות של חתוליו בהווה ובעבר. ציטוטי המאמרים שהוא טומן לא מכבידים, סיפורי החתולים שובי לב וההנחות שלו לאור התנהלותה הממיסה של אותה חמישייה הן בסגנון "איך לא חשבנו על זה קודם". בדרך הוא מנפץ כמה קלישאות ומחליפן באחרות (הסקרנות לא הורגת את החתול, היא מעשירה את חייו) ומפרשן מחדש את הקשר האמיץ ביננו לבין קרוביו של שמיל.

יוסי של חתול

תובנותיו של מוסאייף לגבי רגשות חתוליים אינן מבוססות ברובן על מחקר אמפירי, אלא על תצפיות של מקרי מבחן בודדים. למרות זאת הן אינן חסרות נפח, משום שכפי שטוענים חוקרים לא מעטים וכמוהם פעילי זכויות בעלי חיים, צפייה בחיה במעבדה אינה מניבה התנהגות "נקייה", אלא מבטלת מכלול משתנים שמשפיעים על ההתנהגות.

בעקיפין מעלה המחבר נושאים חשובים בסדר היום החתולי, כמו ההיסטריה המוגזמת נוכח חתולים המעורסלים לצד תינוק ישן, הביזוי שבניתוח עקירת הציפורניים וחשיבות אימוץ חתולי עמותות. כן מובלט השוני באישיותם של חמשת כוכבי הספר: מינה העדינה, מגלאמנדירה החדש, מוקו ההרפתקן, מיקי הכריזמטי והאחרון הקרבי, יוסי – כי אם אתה יהודי שנשוי לגרמניה, לפחות שאחד החתולים שלך יזכיר לכולם מאיפה אתה בא.

אין ספק שאלמנטים אלה יחבבו את הספר על חתולאים באשר הם. הוסיפו לכך את שלל כינויי החיבה שהוא מעניק למינה (מינה גרל, מינלוש), את הטיולים היומיים, את הדאגה העמוקה לנוחיותם, את אהבתו העצומה של בנו הפעוט, אילן (המחבר רוחש חיבה עמוקה לשמות סוכני מוסד מהסבנטיז) למזונביו ולפנינו פוטנציאל ללהיט במגזר.

התרגשות לא קלה וצביטה או שתיים עוררו בי שמות הספרים והמומחים הרבים המוזכרים במהלך הקריאה. ארצנו דלת מחקר חתולי היא ומרובת וטרינרים שעשרות תמונות פוטו רצח של כלבים וארנבים תלויות כטפט פסיכדלי על קירות מרפאותיהם. הם לא יהססו להודות שחתולים אינם כוס הקטלי שלהם וילמדו כמה שפחות על מחלותיהם המסובכות יותר. כמה משמח ומעציב אם כך לקרוא על המידע שנמצא מעבר לים או על חוקר כזה או אחר, שספריהם הנודעים מפארים את מיטב ספריות המהגוני בטרקליני האוניברסיטאות ורבים מסלוני העמך האנגלוסקסי.

אוהבי חתולים אם כך, ירשמו וי, שונאי חתולים יתרככו אם תוטל עליהם משימת קריאה בפקודה. אני עצמי לא צרכנית של ספר מסוג זה, אבל בתור ספר מסוגו אהבתי מאוד.

פורסם ב
YNET

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.