ביקורת ספר: קצה / גלית דהן קרליבך

על הקצה

התנחלות בדיונית על קו שבר גיאולוגי היא הרקע לרומן של גלית דהן קרליבך
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

בחייה של יסכה פלד, גיאולוגית ירושלמית צעירה וגיבורת הספר "קצה" של גלית דהן קרליבך, אין נקודות אור. אביה מת לנגד עיניה כשהיתה ילדה; סבתה האהובה שעימה גרה, נפטרה; ואמה, המקדישה את זמנה לטיפוח עצמי אובססיבי, מעולם לא אהבה אותה. "אני מעצמי גדלתי", אומרת יסכה, וכאילו כל זה לא מספיק, בעברה יש גם ניצול מיני בידי מורה ואהבה שטרפה את נפשה.

לאחר התמוטטות מפוארת יסכה מאובחנת כסובלת ממניה דפרסיה ומתחילה ליטול כדורי ליתיום. "חיידקי המתג", היא קוראת להם. לאחר שאמה מגרשת אותה מדירת סבתה, היא מחליטה לשנות את חייה ומגיעה אל קצה – התנחלות דמיונית במדבר יהודה, שבקרבתה נמצא ספק מוסד ספק כת אלטרנטיבית ושנויה במחלוקת לנערים אבודים. מנהיג הנערים הוא אראל, גבר יפה וכריזמטי, המתואר כמלאך מושיע המהלך קסם על יסכה, ובאופן לא מאוד מפתיע היא מתאהבת בו.

עלילת ספרה של דהן קרליבך מסופרת מנקודת מבטה של יסכה, ובמרכזה משורטט התהליך הנפשי שהיא עוברת – מזרות ומניתוק לתחושת שייכות לראשונה בחייה – בין השאר בזכות החיבור שלה עם אור, נער חירש ולמוד סבל. אך באותו מקום, קצה, שבאופן סמלי נמצא על קו שבר גיאולוגי ודוק של טירוף אפלולי מרחף מעליו, יסכה עומדת גם בפני סכנה של איבוד השפיות והתמזגות עם רעיונות מגלומניים־משיחיים.

תוצאת תמונה עבור גלית דהן קרליבךהתערובת הספרותית שרקחה דהן קרליבך מושפעת, לפחות ברוחה, מהרומנים הנשיים של המאה ה־19, שהעזו להציב דמות נשית סוערת שנענשת על זרותה ועל דעתנותה ומתויגת כמשוגעת. הדימוי המוכר הזה, הקושר בין טירוף לנשיות ובין כתיבה לשיגעון, נוסח בעוצמה על ידי שרלוט ברונטה ב"ג'יין אייר", בדמותה של ברתה אנטואנט מייסון, שנכלאת בעליית הגג בשל מרדנותה ומיניותה. למרות הריחוק הגיאוגרפי והתקופתי בין יסכה לברתה, יש קירבה נפשית גדולה ביניהן.

דהן קרליבך עושה שימוש במושגים גיאולוגיים כדי לשקף את מצבה הנפשי של יסכה. גנאלוגיה של שברים, חפירות ורגשות מאובנים מעטרים את הלך הרוח של הדמויות – עניינים מוכרים בתיאור נפשם של גיבורים ספרותיים. דאגנותו וטרחנותו של שטיין (אבן, יציבות), חברו הטוב של אביה המשמש לה מעין תחליף אב, מאופיינות כחציבה בסלע: ("לחצוב לך משהו?", "אני כבר אחצוב על משהו" וכו'). גם הבחירה של יסכה בגיאולוגיה כתחום עיסוק טומנת בחובה מעין בריחה מהחיים: "אהבתי את הלימודים. הגיאולוגים היו נפלאים. כמעט כולם היו מנותקים מהוויות העולם הקטנוני כל כך", אומרת הגיבורה.

גם הדימויים ה"צ'יק־ליטיים" שמופיעים בספר מוכרים, הפעם מפרוזה עברית עכשווית: רווקות מצמיתה, יחסי אם־בת עכורים, פנטזיה להיגאל על ידי אהבה בולעת כל, האהבה כמחלת נפש, התייחסות סרקסטית לטרנד הבריאות שמגולם באמא של יסכה והמנטרות הריקות הניו־אייג'יות ("את חוששת מעצמך. מהכוח שלך. את תצטרכי להניח לכוח שלך לפרוץ בטבעיות", אומר אראל ליסכה).

עם זאת, שפתה של דהן קרליבך נעה בין פשטות לעושר פיוטי מפליא, בין לשון קודש לחול – ומעניקה חיות ממזרית ושובת לב לגיבוריה. ואף שרמזים לסופו הדרמטי של הספר פזורים לאורכו וגם בלתי נמנעים למדי, היא מצליחה ליצור דריכות ותחושת קתרזיס מענגת בסיום.
הבחירה למקם את העלילה במדבר ממוצה ברומן עד תום כמטאפורה ליקום נטול כללים. כך הופכים גם האירועים המופרכים שבספר להגיוניים, בזכות האווירה האגדית והגיבורים: האם המרשעת, האב האהוב והתמים והנסיך הנאה והגואל.

בין שלל נושאיו, "קצה" משרטט בכנות משכנעת את המאבק הנצחי בין שעמום לשיגעון. יסכה בחרה לעסוק בגיאולוגיה כדי לא להידרש לדאגות קטנוניות ולהתמיד בשקיפותה, או כפי שהיא מגדירה בספר: להיות חלק מ"תעשיית המגוהצים". אך כשהיא מאפשרת לעצמה לרצות כל כך, להתהוות ולהתעלות, "לחיות" עד הקצה – היא נענשת ונכלאת. לא בעליית הגג, אבל קרוב מספיק לשם.

לא לחינם בחרה דהן קרליבך ב"קצה" לשם ספרה. זהו קצהו של האושר, אך גם קצה המרמז על סוף ומוות. "כי רק כשאנחנו ישרים מאוד, רק כשאנחנו מתים־מהלכים", אומרת יסכה, "קל לנו לחיות על פני האדמה הזאת".

דהן קרליבך מיטיבה לתאר את עצביה של הגיבורה, ובקטעים שבהם טירופה בא לידי ביטוי, צולל הקורא לשטף הלוליינות המילולית: "המתג נבלע, קר מזג. ממותג הוא הלך. ממותק וחביב. המתג – מת. מת הג'. והמתג צלל לתהום. נעלם. מיתגו אותו. ירושלים הרים סביב לה ואראל סביב לאראליו".

קווים עלילתיים שלא הורחבו מספיק בספר הם יחסיה של יסכה עם אביה, ובעקבות מותו – הקשר שלה עם שטיין. כמו כן, הבחירה למקם את המוסד בקירבת התנחלות שמעוררת התנגדות פוליטית לא מוצתה כראוי, וחבל. מה יש להסיק מהעובדה שהאביר על הסוס הלבן הוא צלם בעל עמדות שמאלניות מארגון "שלום ללא גבולות", המצלם עוולות בחסות הכיבוש? רק מאפיון זה היתה יכולה להיחצב אלגוריה מרובדת. יש לקוות שבספרה הבא יבוא לידי ביטוי גם הפן הזה.

פורסם בישראל היום

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.