ביקורת ספר – לאון ולואיז / אלכס קאפוס

לאון ולואיז

ספר שהוא היסטוריה. זו לא רק ההיסטוריה של שני אנשים, של שתי דמויות רחוקות, השונות זו מזו במרחקי הזמן (מלחמות תמיד מרחיקות אנשים זה מזה) והמקום (בין צרפת לסנגל), אלא סיפורה ותיאורה של ההיסטוריה בת זמנינו, בין צרפת הכבושה לבין אימת השלטון הכובש ולא מנקודת מבט יהודית כלל ועיקר.

(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

סיפורם של ליאון ולואיז, הוא סיפור המלחמה האיומה, (או בעצם שתי מלחמות העולם) בצורת כתיבה מרתקת, מעניינת, המושכת אותנו לקרוא, ללמוד ולהבין עוד ועוד.

העלילה מגוללת סיפור העומד במבחן הזמן והמרחק. תחילתה , בחופי צרפת בשנים האחרונות של מלחמת העולם הראשונה וסופה כמעט מגיעה עד מערב אפריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשבדרך היא חולפת בפריז של שנות העשרים והשלושים. במקביל לסיפור הסוחף, על לאון להתמודד לבדו עם האתגרים שמציבים לפניו קציני האס–אס בפריז הכבושה, ואילו לואיז (האשה שבראשו..ולא איתו ) נאלצת להתגבר בלעדיו על קשיים עצומים בערבות אפריקה.

הספר, מגולל ביד אמן של מחברו אלכס קאפוס, את הרגשותיהם של האנשים, של הילדים, של המבוגרים ופשוטי העם כלפי הנאצים ועוזריהם.

משק כנפי ההיסטוריה והבחירות של בני הזוג מביאים לידי כך שהם נפגשים רק לרגעים קצרים, אך אינטנסיביים, ואז שבים ונפרדים למשך שנים ארוכות.

לאון ולואיז הוא רב-המכר הגדול של השנה בגרמניה, ונמכרו ממנו בגרמניה לבדה כבר יותר מ-300 אלף עותקים. הספר ראה אור לאחרונה גם באנגליה והתמקם גם שם תוך זמן קצר ברשימות רבי-המכר ותורגם לשפות רבות.

קאפוס, נולד בחבל נורמנדי ומתגורר כיום בשוויץ. ב-94' פרסם את קובץ סיפוריו הראשון, 'כוח הכבידה הארור הזה', שבעקבותיו הופיעו תשעה ספרים נוספים של סיפורים קצרים, רומנים ומסות היסטוריות. הוצאת ידיעות ספרים.

הספר המדובר נקרא לאון ולואיז, והוא מתרחש בצרפת במהלך המאה העשרים.
בשבילי הוא היה הפוגה מצויינת מדאגות ההווה. בספר נרקמת עלילה רבת שנים שהזכירה לי מאוד את ספרו הגדול של מרקס "אהבה בימי כולרה" על אהבה מוחמצת שממשיכה להתקיים, ובסופו של דבר מתממשת. בסיפור, כמו ברומנים הגדולים והידועים, שתי עלילות משורגות – על אהבה ועל מלחמה. וכך, הסיפור האישי נבנה על רקע היסטורי קולקטיבי הנבחן מחדש ממבט עיניהם של הגיבורים. אלא שבניגוד למרקס הספר שלפנינו נעדר פאתוס לחלוטין, ודווקא משום כך כל כך נגע ללבי.

בסיפור שלפנינו, הגיבור לאון עוזב את הבית בגיל 17 ומגיע לעיירה קטנה באיזור שרבור, בצפון צרפת, בתפקיד מקודד מורס בתחנת רכבת קטנה. בעיירה הוא פוגש נערה, לואיז, הרוכבת על אופניים חורקים בשליחות ראש העיר. הוא מתקן את אופניה, והשניים מתאהבים. כאן נתקלת העלילה האישית בהיסטורית. הימים ימי מלחמת העולם הראשונה. בעיירה הקטנה מתקבלים לעיתים תכופות מברקים המבשרים על מותו של לוחם – הבן, הבעל או האב של תושבים מקומיים. לואיז מקבלת על עצמה את מסירת ההודעות הללו, ועושה זאת שוב ושוב באנושיות חומלת, בלי שאיש לימד אותה את המלאכה.

ביום חופשה נוסעים השניים לחוף הים כזוג מאושר. הפצצה גרמנית קוטעת את האידיליה כאשר מן הפגיעה הישירה לאון נפגע קשה, ואת לואיז שוב איננו מוצא. בירוריו מובילים אותו למסקנה כי נהרגה, אך דמותה נותרת בזכרונו כאהובתו הנצחית, מושא לגעגועיו התמידיים. הוא עובר לפריז, נעשה חוקר משטרתי אפור, נושא לאישה את איבון והופך לאב לארבעה. חיי המשפחה מתוארים כחיי בורגנות מצויה בפריז של בין המלחמות.

אחרי עשר שנים, במפגש מקרי ברכבת הפריזאית, מתגלה לליאון כי לואיז בחיים. כאן עומדים ערכי חיי הנישואים – אחריות ראש המשפחה לילדיו והנאמנות הבלתי מתפשרת לרעייתו – מול האהבה הרומנטית שלא שככה. ביד אמן מתאר קאפוס את התנהגותה של איבון, הרעיה החוקית, ואת סוגי ההתקשרות והאהבה של לאון אל כל אחת מהנשים. בחיי היומיום בוחרים לאון ולואיז שלא לפגוע במשפחה החוקית, אך בחיי הרגש משגשגת אהבתם ותשוקתם הגדולה ממפגש בלתי תכוף אחד למשנהו.

זהו מוטיב מוכר וידוע, על עוצמתה הבלתי ניתנת לתחרות של האהבה המוחמצת או הבלתי ממומשת, שכל קיומה ברגעים קצרים ואינטנסיביים או בתכתובת. אלא שקאפוס מתאר את כל זאת בחן ובעדינות מופלאים, עם לא מעט הומור והפתעות.

כשחיי הגיבורים נמשכים, הם נתקלים גם במלחמת העולם השנייה – עוד עלילה קולקטיבית חשובה. כאן נפרדים שוב הגיבורים הראשיים. לואיז, שהיא פקידת בנק פריזאית, מרחיקה נדוד עם אוצרות הזהב של צרפת החופשית ליבשת אפריקה, וכלואה עם מטילי הזהב לשנים ארוכות בניכר. מצד שני, חייו של לאון כשוטר פריזאי תחת הכיבוש הנאצי, מעמידים אותו בסכנות ומחייבים אותו למערכת תחבולות שהוא נוקט בהן כדי לשמור על הגינותו. ואילו לאיבון התפקיד של האם הדואגת לשלום משפחתה במהלך המלחמה, דאגה הישרדותית למזון, לחום ולביטחון בסיסי, המתישה אותה כליל. עם כל מה שקראנו על החיים בזמן המלחמה, בכל זאת פורש כאן קאפוס יריעות שהיו לי בלתי מוכרות כמעט.
כמו ב"אהבה בימי כולרה", יש כאילו סוף טוב לסיפור. על כך תקראו בעצמכם.

בלוויתו של לאון בשנת 1986 מופיעה לואיז לעיני ילדיו ונכדיו, ומטמינה את פעמון האופניים שהתקין לה בראשית המאה בתוך ארונו. אני מעריכה את העדינות בה תאר הסופר את הקשר המשולש בסיפור והאיר את הידוע לנו באור חדש.
אני מודה לקאפוס על כמה שעות של הסחת דעת ממצבנו העגום. ספרים מעניינים הם סוג של בריחה. ומה רע בכך?

מאת: פרופ. עמיה ליבליך | פסיכובלוגיה עברית

 

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.