ביקורת ספר: ילד 44 / טום רוב סמית – רב מכר בינלאומי

ילד 44

"ילד 44": איזו מין מדינה זאת, שמסתירים בה את האמת מפני התושבים?

תוצאת תמונה עבור הספר ילד 44מה קורה למי שרודף צדק במקום שבו שולט טרור? האם יש סיכוי לחולם תמים לגבור על האימה השוררת סביבו? האם כדי להצליח במשימתו יוכל לגייס את שיתוף הפעולה של הזרים שלמענם הוא פועל, או שאלה ייכנעו לפחד שבאמצעותו אילפו אותם לצייתנות עיוורת, ויסרבו להסתכן ולעזור לו? האם מי שהיה חייל נאמן ורצח שוב ושוב "למען המדינה" את כל מי שהגדירה בפניו כאויביה, גרמנים ואחרי כן גם את בני ארצו, יוכל לשנות את דרכיו, להתחיל לחשוב באופן עצמאי, להתכחש לעברו, להתפכח?

על כל השאלות הללו מנסה להשיב הספר ילד 44, רומן מתח שעלילתו מתרחשת בברית המועצות, בימי השלטון של סטאלין.
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

קשה לכתוב ספר בלשי המתרחש במדינה שלא היו בה פושעים אלא עם כן היו פושעים נגד המדינה. רצח "סתמי" היה קשה להגדרה הזו בימי סטלין. הספר מתחיל בשנת 1933. כפר קטן באוקראינה. חורף כבד. אנשים עומדים למות ברעב אחרי שכבר בישלו את מגפיהם. אחרי שכבר כרסמו את רהיטי העץ, כי העץ מפסיק את תחושת הרעב. הרוסים חמסו והעבירו את שאריות המזון לתוך רוסיה.

פאבל הקטן רואה חתול חומק מאחד הבתים. כל החיות כבר נאכלו. חתולים, כלבים ועכברושים. והנה חתול אחד רזה נשאר מוסתר. פאבל לוקח את אחיו הקטן לצוד את החתול. גם חתול מורעב ורזה הוא בשר. אוכל.

בחורשה, בשלג, פאבל נרצח. אנדרי הקטן, קצר הראיה, שאיננו רואה אלא כמה סנטימטרים ממנו, שהעולם נראה לו כאסופת כתמים איננו רואה את הרוצח. בבית, אמו מסבירה לו שכמו שהם הלכו לצוד את החתול, מישהו צד את פאבל כדי לאכול אותו.

עשרים שנה אחרי. פברואר 1953 מוסקבה. גופתו של ילד בן חמש לערך נמצאת על פסי הרכבת. לנהג הקטר שנסע על המסילה בתשע בלילה היה נדמה שפגע בדבר מה. בתחנה הבאה דיווח.

לב דמידוב מונה לדבר ולהרגיע את האב. אלא שאביו של הילד טוען שזה היה. רצח. מותו של ילד הוא חסר משמעות מבחינת המדינה אלא אם כן הילד אמר דברים אסורים.

טיבו של ספר מתח שהוא פועל בתוך נוסחאות מוכנות מראש: ישנם בו תמיד הטובים והרעים, והטובים חייבים לנצח. ככל שהקריאה מתקדמת נהיר לו לקורא שההתרה קרבה ובאה, שיגיע הרגע שבו תישמע אנחת הרווחה וההקלה: הפשע פוענח, הרעים נתפסו ונענשו, ובא לעולם תיקון.

אבל בתוך החוקים הברורים הללו עדיין נותר מרחב פעולה שבתוכו יכולים להתרחש סיפורים בעלי ערך. הסוף אמנם צפוי, אבל הדרך אליו מרתקת.

תוצאת תמונה עבור הספר ילד 44הספר ילד 44 מיטיב ללכת בה. העלילה, שפרטיה מפתיעים כיאות ורצופים בלא מעט מהפכים מעוררי השתאות, היא בעצם מעין קולב שעליו מולבש העיקר: תיאור החיים המחרידים ששררו בברית המועצות בעשור שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, וכעבור עשרים שנה: ימי הרעב המצמית, הבלתי נתפס; המחיקה של כל מה שנראה אנושי וסביר; האימה המחרידה, המחלחלת לכל נקבובית; האובדן של כל מה שאמור להיות יציב; חוסר הביטחון המתמיד והתעתוע הבלתי פוסק: מי שחזק הוא בעצם חלש, מי שמעורר אמון הוא בוגד ומתחזה, רופאים שתפקידם להציל בני אדם מתעללים בהם. הספר מראה את מאבק ההישרדות המתמיד. את הדריכות. את הידיעה שאפילו המחשבות הכי כמוסות יכולות להיות מסוכנות, קל וחומר דברי ביקורת גלויים או מרומזים שנאמרים כנגד השלטונות. ואת השכנוע הפנימי של מי שהיו חלק ממנגנון האימים שהוא חיוני: "ההפחדה נחוצה. הפחד מגן על המהפכה." הספר מתאר באופן משכנע ביותר את המורא שמטיל שלטון טרור, את הערעור המוחלט שהוא ממוטט גם את מי שמעמדם רם, אלה שנמנים עם שלוחי השלטון, כי אחת דינם: גם להם, כמו לכל האחרים, צפויים הרס, מפלה והשפלה. הם יידרשו לעבוד כל יום משעות הבוקר עד חצות הלילה, כי סטאלין מתקשה לישון, הם יתאכזרו לחלשים מהם, אבל במוקדם או במאוחר ימצאו את עצמם בדיוק במקום שבו היו קורבנותיהם עד לפני זמן לא רב, והם יבגדו בזולת כדי להגן על בני המשפחה שלהם, ואז יבגדו גם בבני המשפחה, כדי להציל את עצמם, אך לשווא.

ילד 44 נוגע בעיקרו בתרמית שבה עוסקת המדינה הטוטליטרית, וחושף את הפער המזעזע בין המציאות למראית העין המשווקת לתושבים. מדובר בו על עשרות ילדים שנרצחים ברחבי רוסיה במשך כמה חודשים. הדמיון בין המקרים מעיד על קיומו של רוצח סדרתי שאחראי לכולם, אבל החוקר שמנסה לחשוף את האמת נהפך לאויבו של השלטון, שהרי מעשים כאלה לא ייתכנו במקום שהחיים בו מוצגים כמושלמים, ומי שמנסה לטעון אחרת הוא פושע, שכן השליט אינו יכול להרשות לנתיניו לדעת את האמת. יספרו לציבור בדיות, יערפלו את תודעתו בהונאות, יבלבלו אותו בנתונים שקריים ויסתירו ממנו בכל דרך נתונים חשובים שאי ידיעתם יכול לפגוע בו, וכל זאת כדי לשמור על התדמית הרצויה לשלטון.

אחד ה"טובים" בספר מציג את הדילמה של מי שנאבקים נגד ההטעיה והתרמית. אלה שמבקשים לחשוף את האמת, למנוע את הפגיעה בקורבנות הבאים. וכך הוא שואל: "לא ככה זה מתחיל תמיד? יש לך מטרה שאתה מאמין בה, מטרה ששווה למות בשבילה. בתוך זמן קצר היא נעשית מטרה ששווה להרוג אנשים חפים מפשע בשבילה."

כל השאלות הללו: האם המדינה מסתירה את האמת מפני התושבים? האם מטרה נכונה ומוסרית מצדיקה הרג של חפים מפשע? אינן יכולות שלא להדהד שאלות אחרות הנשאלות בתוך מציאות החיים של מדינה אחרת לגמרי, דמוקרטית ורחוקה בזמן ובמקום מרוסיה של אמצע המאה ה-20.

 הספר ילד 44 היה מועמד לפרס בּוּקֶר בשנת 2008. תרגומו לעברית ראה אור ב2009, בשנת 2015, יצא לאקרנים סרט בעל אותו השם שהתבסס על עלילת הספר. בסרט מופיעים השחקנים: ג'ייסון קלארק, טום הארדי, נומי רפאס, וגארי אולדמן. הסרט נפתח במשפט המייצג של הספר: "אין רצח בגן עדן"..

פורסם בסופרת ספרים

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.