זיונים זה לא הכול – כשמו כן הוא יש בו תאורים של סקס על כול גוניו, ובאותה נשימה יש פה דיונים על הסכסוך הערבי ישראלי,
מפקד האכלוסין בארבעים ושמונה, פוליטיקה, גישה לחוקי מדינה בכלל ובפרט.
כמעט ולא ניתן להשיג את הספרים שלו, רק בחנויות יד שניה.
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)
זיונים זה לא הכול: רומן מפתח ללא מנעול" הוא ספר מאת דן בן-אמוץ שיצא לאור בשנת 1979 בהוצאת "מציאות" שבבעלותו.
הספר היה לרב מכר ושמו הפך למטבע לשון.
הספר, ששילב אנקדוטות אוטוביוגרפיות, סיפורים בדויים ושלל משגלים והגיגים, היה לאקורד פרידה של בן אמוץ מניסיונות כתיבת רומנים רציניים יותר. ספר ההמשך משנת 1981, "זיוניוני הדרך", היה הרומן האחרון שכתב.
מדגם מתוך כאלפיים מכתבים שהתקבלו אצל בן-אמוץ בעקבות הספר פורסם בשנת 1980 בספר "נשים כותבות לדן בן-אמוץ בתגובה לספר זיונים זה לא הכול", בעריכת ורדה רזיאל-ויזלטיר.
הביוגרף של דן בן אמוץ, אמנון דנקנר, הגדיר את תוכן הספר במילים: "סלט של פרקי אוטוביוגרפיה, קטעי הגות והרהורים על כל נושא שבעולם, דיונים על כל סוגי ההתנסות המינית ותיאורים נבחרים של נסיונותיו המיניים".[1] במסורת הספרות הפורנוגרפית כולל הספר, המסופר בגוף ראשון, שלל פנטזיות מיניות הטרוסקסואליות: אובדן בתוליו של המספר במפגש עם אישה מבוגרת המובילה אותו, המספר כחולה המקיים יחסי מין עם אחות המטפלת בו בבית חולים, יחסי מין עם אישה זרה באולם קולנוע, יחסי מין עם סוכנת חשאית של המוסד לעלייה ב', משגל בעת רכיבה על פרד ואורגיה עם סקנדינביות. במינון נמוך נכללות בספר גם חוויות של מין לסבי והומוסקסואלי (המלווה באפולוגטיקה: "זה קרה פעם אחת וטוב שזה קרה וזהו זה"), מזוכיזם ואף רמזים לזואופיליה שעליה שמע המספר.
עמדות המספר באות לידי ביטוי לא רק באופן משתמע, מתוך תיאורי מעשיו, אלא גם באמירה מפורשת, כדוגמת: "איזה זכות יש למחוקק כלשהו להתערב במעשים המבוצעים מתוך רצון חופשי ובחירה חופשית בין שני אנשים מבוגרים אשר עמדו על דעתם?" (עמ' 340).
דבר המבקרים:
יורם ברונובסקי פרסם ביקורת על הספר בעיתון "הארץ" בשם העט "יוחנן רשת", ובה כתב שהספר הוא "התוצר המלאכותי והמאולץ ביותר של ההווי המקומי", והוסיף כי "הספר החדש שעיקרו געגועים מחונחנים אל זיוני אשתקד מדיף צחנה של זיעת זקנים שקשה לעמוד בה". בן-אמוץ הגיב בשבועון "העולם הזה" שברונובסקי הוא "חילזון מבחיל המתקדם על גבי הריר שהוא מפריש בעיתונות".
נורית זרחי כתבה ב"מעריב": "מה חסר כאן? המישור הפנימי. ומדוע זה מעורר כעס? מפני שהסמל דן בן אמוץ מחזיר לנו את מה שהשקענו בו: רצינו קשיחות – יש לנו. רצינו גוף צברי צעיר ורענן – יש לנו. רצינו צעיר נצחי הנבחן על פי יכולתו הגופנית ומזהה עומק רגשי כמחלה, יאוש ככאב בטן – יש לנו. אין פלא שאין בספר התמודדות עם הנושא של יחסי גבר ואישה, מפני שההתמודדות הזו מצריכה התייחסות עמוקה יותר אל העצמי… העלם הנצחי אינו יכול להצמיח אני פנימי אינדיבידואלי, מפני שזה אינו שייך לתרבות שלנו, אלא רק פאלוס חדש כדי להמשיך במרוץ אחר המוות, מרוץ הנראה לו בטעות כמרוץ אחר החיים."]
אמנון דנקנר כתב בביוגרפיה "דן בן אמוץ" – "היו שם גם קטעים מרגשים. כאב ואמת בצבצו מתוך הפרקים האוטוביוגרפיים שעסקו בימי ילדותו בפולין ונעוריו בבן שמן. כשנגע באמת היה סגנונו נעשה יפה ומושך לב, אולם כשעסקו הסיפורים בימיו המאוחרים יותר נדף מהם זיוף קר, כאילו עדיין לא עברו במעבדת הלב אפילו את העיבוד הראשוני והחלקי שזכו להם פרקי החיים המוקדמים. ופרקי הזיונים היו מביכים לא בגילוי הלב הסנסציוני שלהם כביכול, אלא בריקנותם, בקור המחושב שנשב בהם מרוחו של המתבגר הנצחי שלעולם אינו בא על סיפוקו".
ניצה בן-ארי, בספרה "דיכוי הארוטיקה", ציינה כי "בראש רשימת החידושים [בספר] נמצאת העובדה שפורנוגרפיה ישראלית כתובה עברית יוצאת לאור בגלוי ונמכרת ככזאת, בחנויות מכובדות ולא בקיוסקים. יותר מכול מסמל זאת השם, שאינו נרתע מלהשתמש במילה האסורה בכותרת."
סצניות ורגעים מהספר:
עמודים 301 עד 305
שהייתי בהוליוד הוזמנתי פעם לנשף המסרותי של סאם שפיגל המפיק הגדול , היה עורך שם מדי שנה , בשלושים ואחד דצמבר בשביל כל המי ומי בתעשית הסרטים.
הנשף התקיים בגן עצים ענק מוקף חומה, ושוטרים שמרו על שער הכניסה והקפידו שאיש לא יכנס ללא הזמנה לאירוע החברתי החשוב ביותר של הוליוד. בנוסף לראש עירית לוס אנגלס ובנוסף לכל ראשי האולפנים נכחו בחגיגה כל טובי השחקנים וגדולי הקולנוע של הוליווד.
להיות מוזמן לנשף הזה היווה פסגה של הצלחה חברתית . חלומם הנכסף של כתבי הרכילות באמריקה.
בשולחן שלידו הורו לי לשבת (שמי היה מודפס על כרטיס שניצב ליד הצלחת ישבו לא פחות ולא יותר מאשר גרוגרי פק ואשתו גון גארפילד ורעייתו, גין קלי ואשתו ומליונר אחד ידוע (שמוטב לא להזכיר את שמו בעל שרשרת של אלף חניות בכול רחבי ארהב שאותן ירש מאביו, אשתו (מרגרט, נאמר) ישבה לימיני והוא ישב בדיוק מולה.
אין טעם לתאר את המאכלים, המעדנים והיינות המשובחים שהוגשו לשולחן או לספר מה אמר גרופרי פק לגין קלי ומה סיפר גון גארפילד לנשים שישבו ליד השולחן משום שעיקר הסיפור התרחש אותה שעה מתחת לשולחן.
תחילה סתם נגיעה מקרית של ברך בברך ואחר כך ירך (הלא אתם מכירים את התהליך) ירך נוגעת בירך וירך נלחצת לירך ופתאום אני מנסה לאכול את הפסיון שלי ביד אחת כשהיד השניה מרימה לאט לאט את שליה הארוכים של מפת השולחן והיד כבר נוגע בירך והיד מתהפכת וגוהרת במלא הכף על הברך המתחככת בה והאצבעות מושכות כלפי מעלה את שולי שמלתה של אשת המילניור, של אותה מרגרט, הממשיכה להשתתף בשיחה כאילו כלום לא קורה שם למטה וידי האשמאית כבר נמצאת מתחת לשמלתה בין ירכיה המרטיטות הודעות עידוד כשהן נפשקות כדי לפנות דרך לאצבעות המתקדמות ולפתע מותחות יריכה זו מול זו ואני בפירוש שומע את רחש אצבעותי בין גרבי המשי שלה ו"כן , .בהחלט" היא אומרת
"הבמוי היה טוב. המשחק היה טוב אבל הסיפור כולו לא היה שווה את הכסף שהשקיעו בסרט הזה". וגם ידה כבר מתחת לשולחן וללא שום משחקים מוקדמים ידה פותחת בחוצפה את רוכסן מכנסי , דוחקת כלפי מטה את התחתונים והבחור משתחרר מכלאו ומזנק החוצה, וידה כבר חונקת אותו בין אצבעותיה המוטבעות יהלומים ואני , לא כלום, מחזיר את ידי שהיתה עסוקה בין יריכה, שכבר ביקרה במעיין הלח והלוהט של כיסופיה, ואוכל לי בנחת את הספביון בסכין ומזלג לרגע, כשאני חש במטה מהצד אני מלקק את האצבע שהיתה בתוכה ומלקק את שפתי בלשוני ותוך כדי כך אני תורם את חלקי לשיחה בעיני קולנוע כאשר מתחת לשולחן עושים לי דברים אשר בהחלט לא ייעשו באירוע מכובד וחשוב מעין זה.
התזמורת מנעימה רקע מותחת לשולחן – אלוהים אדירים! הרי עוד מעט זה יקרה לי והפסיון הזה ייתקע בגרוני המחלחל. ברגע האחרון, ממש ברגע האחרון, הרפתה אשת המליונר מהבחור הנסער שלי, הפילה במכוון את הפודריה שלה, הסיטה מעט את כסאה אחורה,
ירדה מתחת לשולחן ובין רגע הבחור היה במלוא פיה.
וכאן חלף מבט משועשע בין גון גארפילד לאשתו של גון קלי והמלינור שאל לפתע "מרגי, מה קרה לך? איבדת משהו?"
ומרגרט עוד הספיקה להשמיע "הממ הממ" בפה מלא לפני שחזרה לשבת כשהיא מציגה לבעלה את הפודרה שנפלה. הם החליפו ביניהם חיוך של זימה ובזה נגמר הסיפר הראשון שלי עם מרגרט.
שניפרדנו בסוף הערב דחקה לכיסי כרטיס ביקור ששלפה מארנקה הפעוט וכעבור ימים אחרים , שצילצלתי לה, הזמינה אותי לארוחת ערב מאוחרת בביתם.
חיוך המזימה, שהחליפה ליד השולחן עם בעלה לא היה מקרי.
מצאתי את שניהם בוילה שלהם בבורלי – הילס. אכלנו קוואיר בכפות גדולות ואחרי הארוחה הקלה הזו הוציא המליונר תיבת כסף קטנה מכיסו ושניהם נשמו בעוצמה לתוך נחירי אפם קוקאין בכפית פשוטה של זהב. גם אני לקחתי בפעם הראשונה בחיי שתי כפיות של האבקה הלבנה והיא פתחה לי עין שלישית במצח ותוך דקות היינו בחדר השינה שלהם, שלושתינו ערומים, אני מעל ובתוך מרגרט במיטה הענקית ובעלה יושב בכורסא של לואי החמש עשרה ליד המיטה , מביט בנו בפנים מתוחים ומאונן לו כמו ילד בן שש עשרה, כן, כן. כול אחד והטריפ שלו.
כעבור מספר חודשים בביתו של הנרי מילר, אניאסי , שבשנות השלושים התקיימה מכתיבת סיפורי פורנו שיצאו לאור, בהוצאה מחתרתית, פרצה בצחוק לשמע הסיפור וסיפרה לי על ארוחות שחיתות שהיתה נוהגת לערוך לפני שנים בביתה, ארוחות שבהן השתתף הנרי מילר מידי פעם.
היא היתה מזמינה כמה זוגות רציניים ומכובדים ומושיבה אותם סביב שולחן עגול מכוסה מפה לבנה ששוליה הגיעו עד הריצפה. מתחת לשולחן ציפו לאורחים ,אורחים אחרים שהוזמנו לסעודה מסוג אחר ותוך כדי אכילה ושיחה מנומסת על דא ועל הא היו האורחים הסמויים שמתחת לשולחן מחזרים בעדינות ובאיטיות אחר האורחים הסמוכים לשולחן. הגברים שלמטה לשולחן פלשו לנבכי מכנסיהם של הגברים. כל אחד מהאורחים הגלויים חשב שרק בחלקו נפלה הזכות החד פעמית להיות מחוזר באינטנסביות כזו מתחת לשולחן וכולם העמידו פנים כאילו דבר לא מתרחש שם למטה והמשיכו לאכול ולשתות ולשוחח בנחת על סרטים וספרים, על ציור ושירה, כשמדי פעם משמיע אחד האורחים גניחות הנאה מטעמו הנפלא של מרק הצבים כביכול או מטיבו וטעמו המיוחד של היין שנימזה לגביעו.
פעם אחת, בתום הארוחה, כשהאורחים הנכבדים שבעו מגן העדן של מעלה וגן העדן של מטה, כאשר המשרתים הורידו את כל הכלים, משך הנרי מילר השתוי בבת אחת את המפה מהשולחן והכריז "רבותי, נא להכיר את בני זוגכם!" ואחד אחד החלו לצאת האנשים מתחת לשולחן, הושיטו ידים, אמרו "נעים מאוד", החליפו שמות ומספרי טלפונים ומסיבת השחיותות האמיתית החלה.
===================================
זהו שאמרתי : אין קץ לרב גוניות של המין האנושי.
צילצלתי יום אחד למרגרט והיא הזמינה אותי לסעודה מפוארת בפנטהאוז שלהם, בפארק אבניו.
"הסעודה היא רשמית אבל יהיו בה הפתעות". היא אמרה " אל תבוא בג'ינס דארלינג. חליפת ערב ועניבה שחורה בבקשה".
ניראה לי שאני יכול לדלג על תאור הארוחה המלכותית …
מרגרט ובעלה אשר ישבו מולי מעבר לשולחן קרצו לי פעם ופעמיים בשעת הארוחה והקריצות האלה התחילו להאדיג אותי במקצת. מי יודע איזו הפתעה טמנו לנו. אולי לסלט יש פטריות הזיה מקסיקנים, חשבתי בליבי, ועוד מעט האורחים המכובדים האלה יהיו שרועים על שטיחי המשי הפרסיים אבודים בחלומות יערות העד האמזונים?
הזוג המטורף והמושחת הזה מסוגל לכל. הם עלולים להכין לנו הפתעה שנתעורר ממנה בבית חולים.
חששותי,הסתבר , היו חששות שוא. לאחר הארוחה עברנו לשתות קפה בסלון הגדול ובעל הבית העביר בין הגברים תיבת סיגרים המיוצרים במיוחד בשבילו בהוואנה.
השלישה הקאמרית סיימה את נגינתה וחמקה . המשרתים סילקו את ספלוני הזהב הפעוטים שנתרוקנו וסגרו אחריהם בשקט את הדלתות. ומרגרט מחאה כף שלוש פעמים וביקשה את תשומת לבנו.
הם הכינו לנו הפתעה קטנה, היא הודיעה בחגיגיות. עוד מעט תיפתח הדלת ואורח חשוב מקובה יצטרף אליהם. האורח, היא אמרה, הוא פנומן נדיר המסוגל לחולל את אחד הפלאים המופלאים ביותר בתנאי שיהיה שקט מוחלט ואף אחד לא יזוז ממקומו. מבלי שהוא יגע בעצמו, אמרה מרגרט, או באף אחת מן האורחות יצליח האורח , תוך ריכוז מאקסימלי להגיע לאורגזמה.
האורחים התחלו להתחכם ולדבר בהתרגשות. אחת האורחות אמרה " איזה ביזבוז!" ומישהו טען שגם הוא מסוגל לחולל את הפלא הזה תוך כדי שינה. לאט לאט, כולם נרגעו, הבדיחות פסקו ומרגרט ביקשה שנקום לקראת התכנית האמנותית. היא לחצה על פעמון קטן ודלת נפתחה.
הפנומן הקובאני שנכנס היה גבר נאה בתחילת שנות העשרים. בחלוק משי לבן וברגלי יחפות הוא פסע לעברנו בצעדים רכים של נמר. חלוקו הפתוח גילה גוף מאורך ושרירי וער שחום ומבהיק. הוא עצר במרחק של צעדים מספר מאיתנו ועיניו השחורות והגדולות חלפו באיטיות רבה על פני האורחים.
אברו שנתגלה במרווח חלוקו הפתוח היה רפוי. דממה מהפנטת נשתררה בסלון . עיניו נתעכבו על פניה של נאנסי אך ברגע שהשמיעה צחקוק קצר של מבוכה נטשו עיניו את עיניה ועברו לאשה אחרת שעמדה לידינו. חיורון עלה בפניה של האשה כאשר חשמה במבטו היוקד. בדממה המתוחה ניתן היה לשמוע רישרוש של שמלתה. מבט חלף הלאה ונתעכב על פניה של מרגרט, אך לאחר רגע ממושך הניעה המארחת ראשה בשלילה והצביעה בעיניה לעבר שאר הנשים. מתוך נימוס ניסה האורח מקובה לכבד את מרגרט בתשומת ליבו המרוכזת אך המארחת – שכנראה נתנסתה כבר בחוויה הזו קודם לכן – הפנתה אותו בנדיבות לב לעבר אורחותיה. הוא הבין לרוחה ולאחר סקירה נוספת של כל הנוכחות חזר אל עיניה של האישה שהחוירה כאשר הביטה בה בפעם הראשונה.
זה היה מחזה בלתי רגיל. האשה היתה כבת שלושים ובעלת גוף חטוב ויפה. שיפולי שדיה ניראו במחשוף העמוק של שמלתה ההדורה אך האורח מקובה לא הביטה בגוף שלה. עיניו היו נתונות בעיניה ולאט לאט החל אברו להזדקף. בתנועה קלילה שמט את החלוק מכתפיו. החלוק נשר ארצה. הוא פסע שני צעדים קדימה ועצר ערום במרחק מה מהאישה.
אני לא יודע כמה זמן נמשך התרגיל הזה. אולי דקה ואלי עשר דקות.
עיניו לא נטשו את עיניה. החיורון שבפניה נתחלף בסומק ולחייה נתלהטו.
אברו הענק והשחום נמתח במלוא רומו כאלה מאוגרפת. זרועתיו נשארו תליות ברפיון לאורך גופו. לאט לאט הלכו עיניו ונצטמצמו, נחירי אפו נמתחו, אברו נמתח ועלה בזוית חדה עד שכמעט נגע בבטנו ופתאום – זה לא ייאמן אבל ראיתי את הפלא במו עיני – זרעו ניתז אל על כזרמת סוסים והוא השמיע אנקה שאוגה מעמקי קיריו. מרגרט ובעלה היו רגילים לחיזיון הזה מחאו כף ואחדים מבין האורחים נצטרפו אליהם ? "איטס אינקרטבל!" מישהו אמר בהתפעלות , גיזס כריסט!" אמרה נאנסי ופיה נשאר פעור בתמהון. האורח מקובה נטל את חלקו ומשך אותו על פני השטיח – תוך כדי יציאה – כמו לוחם שוורים המפנה את גבו לשור המובס . מחיאות כפיים של האורחים המשתהים ליוו אותו עד הדלת.
שני זוגות פרשו מהמסיבה ושני זוגות שנשארו הגיעו איתנו בסופו של דבר למיטתה הענקית של מרגרט ועשו שם ביחד מה שרוב הזוגות הנשואים עושים בינן לבין עצמם.
זה היה כמעט בנאלי לעומת הופעתו המרשימה של האורח מקובה.
