יוסי גינסברג הבין שחוקי ההישרדות שלמד בג'ונגלים נכונים בכל מקום. לצד התשוקה לקדמה טכנולוגית הוא מחנך את ילדיו לכיבוד הסביבה וממעט להשליך לפח חפצים. חדר השינה עוצב כאוהל מחוץ לבית כדי לאפשר לדיירים קרבה לאדמה.
בספרו "בחזרה מטואיצ'י" מתאר יוסי גינסברג את סיפור הישרדותו בג'ונגלים הרחוקים של האמזונס. כתיבת הספר, ששימש במשך שנים כמורה נבוכים לתרמילאים שטיילו בדרום אמריקה והמסע המסוכן שחווה ושרד היו עבורו תחילתה של דרך חיים מיוחדת ושל תורה פילוסופית שפיתח עם השנים.
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)
גינסברג, הבין שחוקי ההישרדות שלמד על בשרו באותם ג'ונגלים רחוקים, נכונים בכל מקום ושיערות עבותים, חיות טרף, זוחלים ורמשים ארסיים – ניתן למצוא גם בעולם שמתקרא תרבותי ופיתח תיאוריה שלפיה הוא חי. גינסברג, בעל תואר במינהל עסקים ובפילוסופיה, מיצב את תורתו על שלושה מונחי יסוד:
כל הקיים היום בעולם – חי, צומח ודומם – קשורים זה לזה מבחינה גנטית, מינרלית והתפתחות אבולוציונית.
כולנו מחוברים אל אותה הרשת. זעזוע בצד אחד של הרשת משפיע תמיד על מקום אחר.
הנחת היסוד המשמעותית ביותר היא שאנחנו תלויים זה בזה, ותמיד, בדרך זו או אחרת, דברים ישובו אלינו.
הוא מעיד על עצמו שלכל פעילויותיו היום מטרה אחת – להשפיע כדי להפוך את החברה שבה אנו חיים לחיובית יותר ומאושרת.
אוסף עבודות מקומיות
לפי תפיסתו, לכל אחד מאיתנו כוחות אדירים להשפיע, שעלינו להיות קשובים להם והוא משכנע ומסביר את משנתו בהרצאות שהוא מעביר בכנסים עסקיים מסביב לעולם.
עם חזרתו לארץ, אחרי שנים של חיים באוסטרליה, פתח גינסברג את "קולקטקו" (צירוף של המילים קולקט ואקולוגי), גלריה של אמנות אקולוגית במושב בצרה בשרון. המוצגים בגלריה מתחלפים לעתים קרובות במועדים שמשתנים לפי המסעות שהוא עורך בעולם.
במסעותיו הוא אוסף עבודות מקומיות של ילידים – במזרח הרחוק, בברזיל ובארצות אחרות – שלכולן מכנה משותף של אותנטיות ושמירה על הקיים. האוספים של גינסברג מצטיינים בפשטותם ובגאוניות היצירה שנעשית מתוך אהבה.
אין דוגמה טובה יותר מגינסברג לאדם שהעסק שלו הוא למעשה חלון לחייו האישיים, ביתו נמצא גינסברג לא רחוק מהגלריה וכבר בשביל הכניסה לבית ברור שמעט מאוד דברים נזרקים ממנו והתחלופה בו שואפת לאפס.
בת הזוג כמקור השראה
עיצוב הבית מאפיין, בדרך כלל, את כל בני המשפחה. איך קיבלה משפחתך את השקפת החיים שלך?
"אשתי וחברתי לחיים היא מקור השראה בלתי נדלה עבורי בתחומים רבים, ובמיוחד בתחום האקולוגי. הערכים שלה – לא לפגוע בסביבה, לא לזהם, לא לבזבז משאבים, לא להיכנע לצווי אופנה מטופשים ולתרבות צריכה חסרת היגיון ותכלית – באים ממקום מופנם ואמיתי. היא נולדה וגדלה לתרבות הזאת.
"אני אתן לך דוגמה, אין לנו טלוויזיית פלזמה חדשנית, אלא שתי טלוויזיות ישנות שלקחתי מבית הוריי לאחר שנפטרו. הטלוויזיות נמצאות בחדרי הילדים, כי באופן טבעי הם רוצים להיות מעורבים בתוכן שמעניין ילדים אחרים. הטלוויזיה עבורנו אינה מדורת השבט וגם לא עגל הזהב (שיהיה ברור שהיא גם לא השטן ואבי הטומאה), לא מקור המידע ובוודאי לא אמצעי לבריחה מהמציאות, ואני מעדיף לא לתת לה ערך וחשיבות.
"עם זאת, אני לא רוצה ליצור רושם מוטעה של טכנופוב או של איזה פנאט רעיוני שחי מחוץ לחברה. נהפוך הוא, אני פריק של טכנולוגיה, יש לי מחשב, אני אוהב חדשנות ומבלה שעות בגלישה ברשת, כולל נוכחות ברשתות חברתיות. הדברים אינם סותרים כלל. אני לא איש של תוויות וכרזות, אלא חי על פי דרכי, ערכיי, תשוקותיי ומה שנראה לי הגיוני.
"לצד הקדמה הטכנולוגית אפשר לראות בכניסה לבית מזרקת מים שבניתי מחלקים ישנים של הליקופטרים שמצאתי במזבלה. כמו שאומרים 'זבל של האחד הוא אוצר של האחר'. יש בביתי חינוך ערכי להיות עצמאי וחופשי ולנהוג בסביבה בכבוד. מבחינת העיצוב, הבית לטעמי יותר מעניין, מקורי, אישי ובעל משמעות".
"בית הוא נכס – שכובל אותך"
למה החלטת לעצב את חדר השינה שלכם באוהל מחוץ לבית?
"האוהל הוא מוטיב שמלווה את חיי תמיד. בכל מקום שבו אני חי אני בונה לי אוהל, והוא הופך בדרך כלל למרכז החיים של הבית. האוהל בשבילי הוא קודם כול מקום שנעים לשהות בו בקרבה ישירה לטבע, תחת השמים ועל האדמה. בית הוא נכס שכובל אותך. לעומת זאת, באוהל אתה חופשי והעולם כולו שייך לך.
"האוהל מסמל בעיניי את המסע, את העובדה ששום דבר לא שייך לנו באמת, שאנחנו פה רק אורחים לרגע. האוהל הוא אמירה אקולוגית של טביעת כף עדינה שאינה משאירה חותם ואין בה יהירות והתנשאות על הטבע, אלא השתלבות הרמונית. אני אוהב לבנות אוהלים ולחיות בהם כי הם מזכירים לי את שלוש שנות חיי במדבר סיני ואת הפשטות המזהירה של חיי הבדואיים באותה תקופה.
"באוהל שלנו ישנים בדרך כלל שלושה: בלה אשתי, שלם התינוק, בן חודשו, ואני. סימי, שהיא ילדה עם צרכים מיוחדים, נוהגת לישון בבית עם קון-טאן. לקון-טאן יש חדר שינה משלה בבית, אך היא נוהגת לא אחת להצטרף אלינו, וכל עוד זה מתאים לה זה מתאים גם לנו.
לישון באוהל
"שינה באוהל היא חוויה: שומעים את רעשי הלילה של הסביבה, את הצרצרים והצפרדעים, רואים את הירח ואת הכוכבים וחשים את משב הרוח שמנענע את דופנות הבד ואת העצים, שומעים את הפלג המפכה (שאותו אמנם בניתי בעצמי בגן). זה כמו לצאת לקמפינג כל לילה מחדש. למרות השגרה, כל לילה באוהל הוא הרפתקה קטנה".
ומה הפינה האהובה עליך בבית?
"אני אוהב את הגן. מזמן שהותי באוסטרליה התרגלתי להיות איש שטח. שם היו לי 120 דונם ופה רק 750 מ"ר, אך העבודה היא אותה עבודה, במובן שהיא לעולם אינה נגמרת. תמיד יש את מה לטפח ובמה לטפל ודברים חדשים להוסיף: גן הירק, צמחי הנוי, בריכת הדגים, הכלב, התרנגולות, הברווזים והשליווים. אני מוצא בעבודה בגן שלווה וחיבור לעצמי – בנגיעה באדמה, בהתבוננות בצמיחה, בשינוי התמידי, בהתחדשות".
אם היום היו מאפשרים לך לעבור לבית חדש, איפה היית מקים אותו ואיך היה נראה בית החלומות שלך?
"הייתי מקים את הבית על אי, במפרץ מרהיב, מאחוריי יערות ומלפניי חול זהב ומי טורקיז חמימים ובהם שוניות אלמוגים. הייתי בונה בית פתוח אל הנוף. מבחינת סגנון עיצוב, אני לא נעול על שום דבר מיוחד.
"הבית עבורי צריך לענות על צורכי החיים בזמן נתון. בדמיוני הבית שמול הים בנוי בצורת בומרנג, שבמרכזו העגול החלל הציבורי: המטבח, חדר האוכל ופינת ההסבה. בזרוע האחת של הבומרנג יהיו אגפי המגורים ואגף הילדים, שבו חדר לכל ילד וחדר שעשועים. בזרוע השנייה יהיה אגף ההורים, ובו חדר שינה מרווח, חדר עבודה ואמבטיה הנפתחת לחצר, ואותי תמצאו כמובן באוהל ובגנים שסביבו".
פורסם ב
YNET
